יין צימוקים הוא מי שריית צימוקים, (להבדיל מיין קש) יין זה מופיע בספרות ההלכה, כיין כשר למצוות הטעונות כוס כמו קידוש הבדלה ומצוות ארבעת כוסות.

יין צימוקים מופיע בתלמוד כאחד מתוך כמה סוגי יינות שכשרים למצוות ניסוך היין על המזבח בדיעבד, כך נאמר ”... יין כושי, בורק, היליסטון, של מרתף, של צמוקים ... בכולן לא יביא, ואם הביא - כשר”^[1].

רבים מהפוסקים סבורים כי למצוות קידוש אפשר להשתמש ביין לכתחילה, בדומה לכלל המובא בתלמוד לגבי מיץ ענבים. בהם רי"ף, רא"ש^[2] ורבים מהפוסקים האחרונים^[3]. לעומתם יש הסבורים כי ההיתר להשתמש יין זה הוא רק במקום שאין יין אחר. למשל כך דעת רב נטרונאי גאון, שהמליץ לשואל שהפליג בספינה שישרה צימוקים לצורך מצוות ארבע כוסות^[4]. הרב צבי הירש אשכנזי התנגד בכלל לשימוש ביין זה. לדעתו המובא בתלמוד מתייחס ליין המופק מצימוקים ללא תוספת מים^[5].

יהודי תימן השתמשו ביין זה כפתרון יעיל בארצם, בה אין גידול סדיר של ענבים. רבי אברהם בן רמב"ם כתב ליהודי תימן כך: ”כללו של דבר אם יקשה עליכם למצוא יין ענבים הרי לא יקשה להביא צימוקים, ולעשות מהם יין כמו שביאר רבינו יצחק בעל ההלכות בפרק ערבי פסחים”^[6].

• סוג הצימוקים - הרי"ף הוסיף שמדובר דווקא בצימוקים בשרניים ולא בצימוקים יבשים, דבריו הובאו להלכה בדברי הרמ"א^[7].
• כמות המים - הרב אלכסנדר סנדר שור בספרו בכור שור טוען כי מותר להוסיף עד פי שישה מים מנפח הצימוקים (אף לאחר שנתפחו). רבים חולקים על קביעה זו, והשיטה המצמצמת ביותר היא של הרב יעקב חיים סופר הסובר כי יש להוסיף מים רק כמידת נפח הצימוקים זאת בעקבות דברי ר' יונה הסבור כי היינות של זמננו חלשים יותר מהיינות בזמן התלמוד^[8].
• זמן ההשריה - הרב לוי בן חביב סבור כי יש להשרות את הצימוקים במים לפחות שלשה ימים, מנגד יש הסבורים כי מספיק 24 שעות כדין כבוש^[9].
• המשכה - יש המצריכים להפריד את הנוזל מהצימוקים בסיום ההשריה, ולפני כן לא נחשב יין וברכתו שהכל^[10], אולם גם על פרט זה יש חולקים^[11].

יש הסוברים כי ניתן להכין יין צימוקים על ידי בישול במים, ואין צורך להשרייתם במשך זמן.

• הרב עובדיה יוסף חזון עובדיה חלק א' (הלכות פסח) עמודים סט-צט
• הרב יוסף צוברי, ויצבור יוסף בר חלק ב' פרק שלשה עשר.