יוחנן בן זבדי
Ἰωάννην τὸν τοῦ Ζεβεδαίου

לידה	6 ארץ ישראל
פטירה	100 (בגיל 94 בערך) אפסוס
חג	27 בדצמבר, 26 בדצמבר

יוחנן בן זבדי (ביוונית: Ἰωάννην τὸν τοῦ Ζεβεδαίου; בסורית: ܝܘܚܢܢ ܒܪ ܙܒܕܝ), היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו, ועל פי המסורת הנוצרית האהוב שבהם. במסורת הנוצרית מיוחסים לו מספר כתבים בברית החדשה, והם הבשורה על-פי יוחנן, שלוש איגרות יוחנן, וספר ההתגלות, אם כי חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שהוא אכן חיבר כתבים אלה. יוחנן היה השליח היחיד שמת מוות טבעי, בסביבות שנת 100, באפסוס שבאסיה הקטנה. הוא נקבר בקתדרלת יוחנן הקדוש בעיר, ששרידיה קיימים עד ימינו.

יוחנן היה בנם של זבדי ושלומית, אחותה של מרים אם ישו, ואחיו של השליח יעקב בן זבדי. הוא ואחיו התפרנסו מדיג באגם הכנרת.

בברית החדשה מתוארים יוחנן ויעקב, שנקראו "בני רעם", כשניים מתלמידיו הראשונים של ישו. מוזכר כי יעקב ויוחנן שהו עם אביהם בסירה ותיקנו את רשתות הדיג, כשישו קרא להם להפוך לתלמידיו. יוחנן ויעקב, יחד עם שמעון כיפא (פטרוס), היו השליחים היחידים אשר חזו בהשתנות של ישו.^[1] יוחנן ופטרוס נשלחו על ידי ישו להכין את סדר הפסח בירושלים, היא הסעודה האחרונה.^[2] יוחנן ופטרוס היו הראשונים להגיע לקברו של ישו עם תחייתו מחדש. במעשי השליחים נזכרת פעילותו יחד עם פטרוס בירושלים, בריפוי אדם פיסח בשערי בית המקדש ובשהות לילה במעצר. השליח שאול (פאולוס) הגדירו כ"אחד מעמודי התווך" של הנצרות, יחד עם פטרוס ויעקב.^[3][4]

במסורת הנוצרית נחשב יוחנן לתלמידו האהוב של ישו. בבשורה על-פי מרקוס מתוארת פנייתם של האחים בני זבדי לישו:

וַיִּקְרְבוּ אֵלָיו יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי וַיֹּאמְרוּ רַבִּי חֲפֵצִים אֲנַחְנוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לָנוּ אֶת־אֲשֶׁר נִשְׁאַל מִמֶּךָ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה־אִוִּיתֶם כִּי־אֶעֱשֶׂה לָכֶם׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תְּנָה־לָּנוּ לָשֶׁבֶת אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלְךָ בִּכְבוֹדֶךָ׃

— מרקוס, י: 35–37

פנייתם זו של השניים עוררה את חמתם של עשרת השליחים האחרים. למרות תקרית זו, בבשורה על-פי יוחנן נאמר שתלמידו האהוב של ישו ישב לצידו בסעודה האחרונה. עם זאת, בבשורה עצמה אין אזכור ליוחנן בן-זבדי בשמו, והקטע הקושר בינו לבין תלמידו האהוב של ישו, הוא הקטע הבא, ממנו ניתן להסיק כי יוחנן אכן כתב את הבשורה:

וַיִּפֶן פֶּטְרוֹס וַיַּרְא אֶת הַתַּלְמִיד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְהוּא אֲשֶׁר נָפַל עַל לִבּוֹ בַּסְּעוּדָה וְגַם אָמַר אֲדֹנִי מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יִמְסְרֲך׃ וַיְהִי בִּרְאוֹת אֹתוֹ פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֶל יֵשׁוּעַ אֲדֹנִי וְזֶה מַה לּוֹ׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ אִם רְצוֹנִי שֶׁיִּשָּׁאֵר עַד בֹּאִי מַה־לְּךָ וְלָזֹאת אַתָּה לֵךְ אַחֲרָי׃ עַל כֵּן יָצָא הַדָּבָר הַזֶּה בֵּין הָאַחִים שֶׁהַתַּלְמִיד הַהוּא לֹא יָמוּת וְיֵשׁוּעַ לֹא אָמַר־לוֹ כִּי לֹא יָמוּת אֲבָל אָמַר אִם חֶפְצִי כִּי יִשָּׁאֵר עַד בֹּאִי מַה זֶּה לָךְ׃ זֶה הוּא הַתַּלְמִיד הַמֵּעִיד עַל אֵלֶּה וַאֲשֶׁר כָּתַב כָּל זֹאת וְיָדַעְנוּ כִּי עֵדוּתוֹ אֱמֶת׃

— יוחנן כא: 20–24

עם זאת, חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שיוחנן השליח אכן כתב את הבשורה שעל שמו. הטקסט היווני בו כתובה הבשורה אינו אחיד, וניכרים שלושה רבדים בכתיבתו.^[5]

יום חגו של יוחנן בנצרות המערבית הוא 27 בדצמבר, ובנצרות המזרחית 26 בספטמבר ו-8 במאי.

כאמור, יוחנן נחשב לתלמידו האהוב של ישו. בציור הסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'י מופיע יוחנן ביושבו לימין ישו. הוא מופיע גם לצד מרים, אם ישו, במעמד הצליבה, ולרוב הוא מצויר ללא זקן.

בציור הקינה על מות ישו מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס, אנדראה מנטניה (Andrea Mantegna), מתואר יוחנן בן זבדי מתאבל על מותו של ישו לאחר צליבתו.

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 241-243, מסת"ב 978-965-566-137-8

מדיה וקבצים בנושא יוחנן בן זבדי בוויקישיתוף

• יוחנן הקדוש, באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
• יוחנן בן זבדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• יוחנן בן זבדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי יוחנן בן זבדי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)