טֶפְרָה - החומר שנפלט לאוויר בהתפרצות הר געש ונופל אחר כך לקרקע. הטפרה בדרך כלל עשירה בסיליקה בדומה לסלע ריוליט, שכן התפרצויות וולקניות עזות מכילות בעיקר, מאגמה פלסית, כלומר, עשירה בסיליקה ובעלת צמיגות גבוהה.

מקורו של המונח Tephra הוא מיוונית ופירושו "אפר". המונח הוצע על ידי סיגורדור טאורארינססון (Sigurdur Thorarinsson), וולקנולוג איסלנדי, בשנת 1954 בעקבות התפרצות הר הגעש הקלה (Hekla) בשנת 1947.

האפר הנפלט מהר הגעש מופיע על פני הקרקע כטפרה והוא עשוי להתגבש לטוף. הטפרה מתפזר בסביבת מקום ההתפרצות בהתאם לגודל הגרגירים, לגובה אליו מגיע האפר בהתפרצות ולנסיבות האקלים. החלקים הכבדים (המכונים פצצות געשיות) נופלים בקרבת ההתפרצות, אבל הגרגרים הקלים יותר יכולים להישאר בסטרטוספירה כמה שבועות ולהינשא לעיתים למרחקים של אלפי קילומטרים. ענן האפר יכול לפעול כמראה המשקפת את קרינת השמש בחזרה לחלל ולגרום להורדה של הטמפרטורה ולגידול בכמות הגשמים, תופעה המכונה חורף געשי.

המיון של הטפרה הוא לפי גודל החלקיקים:

• אפר געשי - פחות מ-2 מ"מ בקוטר.
• לפילי (Lapilli) -‏ 2 מ"מ עד 64 מ"מ.
• בלוק געשי או "פצצה געשית" - גדול מ-64 מ"מ.

השימוש העיקרי בשכבות הטפרה בתיארוך רדיומטרי של המסלע, במקרה זה ממקור געשי. השיטה המקובלת למקרה זה היא תיארוך אשלגן-ארגון. בגאוכרונולוגיה – המדע העוסק בגילו של כדור הארץ ובגילן של שכבות הסלעים שעל פניו נעשה שימוש בלוח הזמנים הגאולוגי על מנת לקבוע את תקופת היווצרותם של סלעים תוך שימוש בשיטות תיארוך שונות. הטפרה מהווה את אחד חומרים אשר לפיהן פועלת השיטה הרדיואקטיבית, המבוססת על העובדה שאיזוטופים מסוימים הם בלתי יציבים ומתפרקים בצורה ספונטנית ליסודות אחרים (תוך שחרור אנרגיה).

מדיה וקבצים בנושא טפרה בוויקישיתוף