חריע
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אסטראים
משפחה:	מורכבים
סוג:	קורטם
מין:	קורטם הצבעים
שם מדעי
Carthamus tinctorius ‏ליניאוס
תחום תפוצה

קוּרְטָם הצַבָּעים (שם מדעי: Carthamus tinctorius), הידוע בכינויו חֲרִיעַ, הוא מין של קורטם. הצמחים פורחים בגוני צהוב, כתום ואדום.

בדומה למורכבים רבים, פרח קורטם הצבעים הוא קרקפת. הצמח פורח בקיץ, לרוב בסביבות יולי, בתלות בתנאי סביבה משתנים. כל גבעול עשוי להסתיים בקרקפת אחת עד חמש, וכל תפרחת מכילה מספר זרעים מצומצם (בין חמישה-עשר לעשרים).

הצמח מיטיב להתמודד עם תנאי יובש וחום תודות לשורשיו העמוקים, אך חשוף מאוד לפגיעות קור בגלל גבעוליו הארוכים והדקים.

קורטם הצבעים הוא המין היחיד של קורטם שתורבת, למטרות תעשייה שונות. כיום הוא מגודל בקנה מידה זעיר יחסית של 600,000 טון ברחבי העולם. המגדלות המובילות הן הודו, ארצות הברית ומקסיקו.

שמן חריע ‒ אחד משימושיו החקלאיים הבולטים, ששרדו עד המאה ה-21, הוא גידולו להפקת שמן מזרעיו. שמן החריע צלול ונטול ריח, עשיר בחומצות שומן בלתי רוויות, ויטמין E ויוד, ודל בחומצות שומן רוויות^[1]. השמן דומה בתכונותיו לשמן חמניות אך איכותי יותר, ומשמש כשמן טיגון, שמן לסלטים וכמרכיב בסיס להכנת מרגרינה. יתרה מכך, לשמן חריע יש נקודת עשן גבוהה יותר משמעותית משאר השמנים, מה שהופך אותו למתאים לטיגון שכן הוא שומר על שלמותו בטמפרטורות גבוהות. הוא גם מציע יתרונות בריאותיים מסוימים, כגון תכונות אנטי דלקתיות פוטנציאליות ויכולתו לתמוך בבריאות הלב על ידי סיוע בהורדת רמות הכולסטרול.

באופן שולי יחסית, פרחיו של החריע משמשים להכנת התבלין עוספור, תחליף זול ובעל טעם וגוון הדומה לזעפרן. זרעי החריע משמשים כמזון לציפורים, היות שחיות יער אחרות כגון סנאים אינם מחבבים את טעמו. שמן החריע משמש כתחליף לשמן פשתן בייצורם של צבעי שמן מסוימים, בעיקר גוונים שנדרשים לא להצהיב כגון לבן.

בעבר השתמשו במין המתורבת לייצור צבענים אדומים וצהובים, מבוססים על הצבען הטבעי של הקורטם, קרטמין. השימוש בצבען זה היה נוח וזול עד לפיתוחם של צבעי אנילין (סוג פשוט של אמין ארומטי) בשנות השישים, ומכאן שמו המדעי. משם זה נגזר שמו בעברית. מאז פיתוח התחליפים, ייצור צבען זה הופסק. מיצוי קרטמוס משמש כצבע מאכל טבעי.

בשנת 2007 פרסמה חברה כי היא מתעתדת לנסות ולזקק אינסולין מזרעי חריע שהונדסו גנטית; זאת כחלופה לייצור אינסולין מחיידקים^[2], שעשויה להיות זולה יותר. המתנגדים לפיתוח המדובר טענו כי בעבר היו ניסיונות דומים להפקת תרופות מצמחי חקלאות מאכל שהסתיימו בזיהום אקולוגי, או בזיהום המוצר התרופתי.

החריע היה גידול מסחרי כבר בתקופת מצרים העתיקה. שרידי בדים שהתגלו בחפירות הראו כי בדים נצבעו בחריע כבר בשושלת ה-12, וזרים מפרחיו התגלו בקבר תות אנך אמון.

ג'ון צ'דוויק, בלשן חוקר, מצא שבטבלאות כתב ליניארי ב' צוינה המילה היוונית לחריע פעמים רבות, דבר המעיד על חשיבותו בתרבות יוון העתיקה. טבלאות אלו רשמו שני אזכורים שונים: חריע לבן נרשם כמוצר הנמדד באורכו, ואילו חריע אדום רק כמוצר הנשקל, עובדה המלמדת על תפקידיו השונים של הצמח בחיי היוונים.

מדיה וקבצים בנושא חריע בוויקישיתוף

• חריע, באתר ITIS (באנגלית)
• חריע, באתר NCBI (באנגלית)
• חריע, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• חריע, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• חריע, באתר Tropicos (באנגלית)
• חריע, באתר GBIF (באנגלית)
• חריע, באתר The Plant List (באנגלית)
• חריע, באתר IPNI (באנגלית)
• חריע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)