חצי האי סלנטו
Salento

העיר העתיקה של גליפולי (אנ'), נפת לצ'ה
נתונים גאוגרפיים
מיקום	פוליה פוליה
קואורדינטות	40°20′00″N 18°00′00″E / 40.333333333333°N 18°E / 40.333333333333; 18
שטח	5,486 קמ"ר
נתונים מדיניים
מדינה	איטליה איטליה
אוכלוסייה	1,481,171
צפיפות	288 תושבים/קמ"ר

חצי האי סלנטו (Salento) הוא האזור התרבותי, ההיסטורי והגאוגרפי בקצה הדרומי של האזור המנהלי של מחוז פוליה בדרום איטליה. מתואר לעיתים כ"עקב" של ה"מגף" האיטלקי. הוא מקיף את כל האזור המנהלי של נפת לצ'ה, חלק גדול מנפת ברינדיזי וחלק מזה של נפת טאראנטו.

מספיה (מיוונית Μεσσαπία) היה שמו העתיק של אזור באיטליה המקביל במידה רבה לסלנטו המודרנית. אזור זה היה מיושב בעיקר על ידי המספים בתקופה הקלאסית.

חצי האי סלנטו משתרע בין מפרץ טאראנטו במערב למיצר אוטרנטו במזרח, ובין הים האדריאטי מצפון לבין הים היוני מדרום. מבחינה גיאומורפולוגית מוגדר גבולו הצפוני של חצי האי סלנטו על פי "הסף המספי" (אי') – שקע קארסטי העובר לאורך קו טאראנטו–אוסטוני (אנ')–ברינדיזי. מצפון לשקע זה משתרעות הרמות הגירניות של ה"מורגה" (אנ').

האקלים הוא בדרך כלל ים תיכוני עם קיץ חם ויבש וחורף מתון וגשום המספק תנאים מתאימים לגידול זיתים, פירות הדר ועצי דקל. הטופוגרפיה השטוחה בדרך כלל והים שמסביב גורמים למזג אוויר סוער כל השנה.

החורף מתון וגשום כשהטמפרטורות בדרך כלל בסביבות 10–20 מעלות צלזיוס במהלך היום. רוחות מצפון מזרח יכולות לגרום לטמפרטורות נמוכות יותר למזרח חצי האי האיטלקי. שלג תועד רק בשנת 2017 אך הוא בדרך כלל נדיר מאוד בסלנטו.

כמו רוב דרום איטליה, הקיץ חם, יבש ושטוף שמש. בעוד שהים המקיף את סלנטו ממתן אותה מהחום הקיצוני שנחווה בפוג'ה ובזיליקטה, הטמפרטורות בקיץ גבוהות עם טמפרטורות שמגיעות מדי פעם ל-40 מעלות צלזיוס או יותר במהלך גלי חום. רוחות "שירוקו" (אנ') מדרום נושאות מדי פעם אבק וחול ממדבר סהרה לעיירות החוף של חצי האי סלנטו.

סלנטו, מנקודת מבט תרבותית ולשונית, אינה כוללת את העיר טאראנטו, שבה מדובר בניב טרנטינו (אנ').

בחצי האי מדוברים מספר ניבים נוספים. העיקרי בהם הוא ניב סלנטינו (Salentino) של השפה הסיציליאנית. ניב הלני ישן – גריקו (Griko) – מדובר גם בכמה עיירות בפנים הארץ המכונות על כן בשם "יוון הסלנטינית" (Grecìa Salentina).

ההשערה המקובלת ביותר על מקורו של הניב גריקו היא זו של הבלשנים גרהרד רוהלפס (אנ') וגאורגיוס האצידקיס (אנ'), לפיה שורשיו עתיקים ומגיעים לתקופת המושבות היווניות הקדומות (אנ') בדרום איטליה ובסיציליה במאה השמינית לפני הספירה. הניב הדרום איטלקי נחשב אפוא לשריד החי האחרון של היסודות היווניים שיצרו בעבר את יוון הגדולה.

עם זאת, ישנן השערות אחרות לפיהן הניב גריקו ייתכן ושימר כמה אלמנטים דוריים, אבל המבנה שלו מבוסס בעיקר על יוונית קוינה, כמו כמעט כל שאר הניבים היווניים המודרניים.^[1] לפיכך, יש לתאר את הניב גריקו בחצי האי סלנטו כצאצא בהשפעה דורית של יוונית ביזנטית המדוברת על ידי אלה שברחו מהאימפריה הביזנטית לאיטליה בניסיון להימלט מהאימפריה העות'מאנית. הרעיון שהדיאלקטים היווניים של דרום איטליה נגזרו היסטורית מיוונית של ימי הביניים הוצע לראשונה במאה התשע-עשרה על ידי הבלשן ג'וזפה מורוסי (Morosi).

שדות התעופה הבינלאומיים הקרובים ביותר הם אלה של ברינדיזי(אנ') ובארי(אנ').

כביש מהיר דו-נתיבי מחבר את סלנטו לבארי. קו הרכבת הראשי מסתיים בלצ'ה. מקומות אחרים מרושתים על ידי מסילות ברזל אזוריות.

מגדלי החוף בסלנטו (אנ') הם מגדלי שמירה (אנ') לאורך חופי חצי האי שנועדו להגן מפני מתקפות ימיות של הסרצנים. המגדלים הראשונים נבנו ככל הנראה על ידי הנורמנים. המגדלים ההיסטוריים הנותרים הם ברובם מהמאות ה-15 וה-16, ורובם הרוסים.^[2][3][4]

מערת צ'וֹלוֹ (Ciolo) שבנפת לצ'ה היא אחד מיעדי התיירות העיקריים.

פסטיבלי האוכל של סלנטו מציגים מאכלים מקומיים, מסורות בישול ותרבות מקומית. בין המאכלים המקומיים בולטת מנת הפסטה צ'יצ'רי א טריה. החגים הקהילתיים הללו הם על פי רוב אירועים המוניים.^[5]

סלנטו היא יעד מרכזי לחופשה עבור האוכלוסייה הגאה האיטלקית. קיץ ארוך וחם, קו חוף מגוון וחיי לילה תוססים מושכים קהל להט"ב.^[6]

מצעד הגאווה של סלנטו (אנ') נחגג מדי שנה.

• מחנות העקורים בסלנטו

• 
  נוף של טורה סנט'אנדריאה, חלק מחוף מלנדוגנו.
• 
  חוף 'ספקיולה קונקה', צפונית לעיר אוטרנטו (אנ')
• 
  חוף הים של סנטה מריה אל בניו
• 
  אחד ממגדלי החוף של סלנטו מן המאה ה-16

מדיה וקבצים בנושא חצי האי סלנטו בוויקישיתוף