וימבלדון
 | |
| אצטדיון וימבלדון | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| עיר אם | לונדון |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 68,187 (2011) |
| קואורדינטות | 51°25′25″N 0°13′02″W / 51.4235°N 0.2171°W |
.svg){kind=spacer}
וימבלדון (באנגלית: Wimbledon) הוא אזור בדרום לונדון המהווה חלק מרובע מרטון. האזור ממוקם 11.3 קילומטרים דרומית-מערבית לצ'רינג קרוס ומוגדר בתוכנית לונדון כאחד משלושים וחמישה האזורים המרכיבים את לונדון רבתי. האזור מפורסם בעולם כביתה של אליפות וימבלדון בטניס.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משמעות השם "וימבלדון" באנגלית עתיקה היא גבעת וינמן (Wynnman's hill), כאשר משמעות הסיומת "דאן" (dun) היא גבעה. האיות הנוכחי של השם התקבל במהלך המאה ה-19, לאחר שורה של שינויים באיות לאורך ההיסטוריה.
האזור מוזכר גם בשם "וימבדונינג" (Wimbedounyng) באמנה שנחתמה על ידי אדגר, מלך אנגליה ב-967. במפה של לונדון משנת 1786 האזור מוזכר בשם "וימבלטון" (Wimbleton).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור היה מאוכלס כבר בתקופת הברזל, שבה הוקם המבצר בווימבלדון קומונז. מיקומה המקורי של וימבלדון היה בראש הגבעה הסמוכה לאזור שנקרא כיום "הכפר" (The Village).
בשנת 1087, נרשמה וימבלדון בספר יום הדין כחלק מאחוזת מורטלייק. הבעלות על אחוזת וימבלדון עברה מיד ליד במהלך ההיסטוריה. היא הוחזקה על ידי הכנסייה עד שנת 1398. בשנה זו תומאס ארונדל, הארכיבישוף מקנטרברי, הוגלה על ידי ריצ'רד השני והשטחים שבבעלותו הועברו לבעלות הכתר.
הנרי השמיני העניק את וימבלדון לתומאס קרומוול, הרוזן הראשון של אסקס. השטח הוחזר לבעלות הכתר הבריטי לאחר הוצאתו להורג של קרומוול בשנת 1540. לאחר מכן העניק הנרי את השטח לאשתו האחרונה, קתרין פאר. עם מותה בשנת 1548 הוחזר השטח שוב לבעלות הכתר.
בתו של הנרי, מרי הראשונה, העניקה את האחוזה לחשמן רג'ינלד פול שהחזיק בו עד מותו בשנת 1558. אחותה של מרי, אליזבת הראשונה, העניקה את בית האחוזה (אך לא את אדמותיה) לכריסטופר הטון שמכר אותה באותה שנה לתומאס ססיל, הרוזן הראשון של אקסטר. אדמות האחוזה ניתנו למשפחת ססיל בשנת 1588. המשפחה בנתה בית אחוזה חדש וגנים בסגנון האליזבתני של אותה תקופה.
בשנת 1638 רכש צ'ארלס הראשון את האחוזה עבור אשתו, הנרייט מארי. עם הוצאתו להורג של המלך בשנת 1649 עברה האחוזה מיד ליד בין תומכים שונים של הפרלמנט. במהלך תקופת הרסטורציה, בשנת 1660, חזרה האחוזה לבעלותה של הנרייט מארי, שהייתה כעת אמו של המלך החדש צ'ארלס השני. המלכה מכרה את האחוזה לג'ורג' דיגבי, הרוזן השני של בריסטול, ששכר את ג'ון אוולין לעצב מחדש את גני האחוזה. בשנת 1677 נמכרה האחוזה לשר האוצר הבריטי תומאס אוסבורן, הדוכס הראשון של לידס.
משפחת אוסבורן מכרה את האחוזה לסיר תאודור ג'נסן, בעל חברת הים הדרומי. ג'נסן החל את בנייתו של בית אחוזה חדש במקומו של הבית שהוקם על ידי משפחת ססיל. התמוטטות החברה שלו מנעה ממנו לסיים את בניית האחוזה.
האחוזה הועברה לשרה צ'רצ'יל, הדוכסית ממרלבורו, שהרחיבה את האדמות השייכות לאחוזה וסיימה את בניית בית האחוזה בשנת 1735. עם מותה הועבר הנכס לנכדה ג'ון ספנסר ולאחר מכן לרוזן ספנסר הראשון.
הכפר שעל אדמות האחוזה המשיך לגדול. הופעתה של הכרכרה אפשרה תחבורה מהירה וקלה יותר ללונדון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
ראו גם פורטל לונדון |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וימבלדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
