השערות מבטלות הוא כשל מעגליות רטרודוקטיבי שבו מגנים על השערה (היפותזה) אחת באמצעות העלאת השערה שנייה שתסביר מדוע האירועים שחוזה ההשערה הראשונה אינם מתרחשים. ההשערה השנייה מבטלת או מחלישה את הניבויים הקיימים בהשערה הראשונה.

הדוגמה הבולטת ביותר להשערות מבטלות היא תאוריות הקשר למיניהן. בכל תאוריות הקשר יש מבנה שבו מוצע הסבר אחד (שלו אין ממצאים תומכים), והסבר שני מסביר את העדר הממצאים באמצעות הטענה שמישהו נקט אמצעים כדי לטשטש עקבות או לסלק את הממצאים. ייתכן בהחלט מצב שאכן מישהו נקט אמצעים כדי לטשטש עקבות פעולתו, אך לכל הפחות יש להצביע על ממצאים ברורים לקיום פעולה זו ואין להסתפק ב"חשדות" או צירופי מקרים בעלמא.

הנטייה לכשל "השערות מבטלות" קיימת בצורה בולטת גם בתאוריות שונות בתחומי הכלכלה והחברה הסובלות מחולשות תאורטיות בסיסיות, המוסברות באמצעות הכנסת גורם שלישי המסביר את נקודת החולשה באמצעות העלאת טענה לא נתמכת נוספת. הדגם הטיפוסי לטיעונים אלו הוא הבא:

א' עושה דבר רע ב' והעדויות לכך הוסתרו/הוסוו/זויפו כך שיראו כמו ג' על ידי א' ובני בריתו.

בשימוש במבנה זה, ובסיוע ממצאים אנקדוטליים או השערות נוספות אפשר להעלות למעשה כל השערה וגם את היפוכה הגמור. לדוגמה:

• בעלי ההון השתלטו על הממשלות וגוזלים את כספם של העניים, אך הסיבה שאיננו מוצאים עדות לגזילה ישירה כזו היא שבעלי ההון מצליחים לסמם אותם באמצעות הטלוויזיה כדי שלא ישימו לב לכך שהם נגזלים.
• הממשלות ובעלי ההון שודדים את המעמד הבינוני כדי לשרת את האינטרסים שלהם, אך מצליחים באמצעות תעמולה סודית מתוחכמת לשכנע את המעמד הבינוני שלמעשה הוא זקוק לרווחה שבעצם אינו נהנה ממנה.
• החוקרים ראובן וגד טענו כי האינפלציה נגרמת על ידי העלאת מחירים יזומה על ידי בעלי ההון וגלגול האשראי במערכת. הסיבה לכך שכל העובדות סותרות את הטיעון שלהם היא שהעובדות זויפו בעקבות קנוניה של כלכלנים מוניטריסטיים שבעלי ההון שכרו באמצעות שינוי תודעתם המעמדית.

למעשה, הוכחות נסיבתיות מבוססות על השערות מבטלות. עם זאת, נהוג להרשיע אדם רק כשהסבירות להיותו חף מפשע נמוכה מאוד.