הר בָּדָד או הר מִשְאָר או אינזלברג הוא מונח בגאומורפולוגיה המתאר צורת נוף: תל, גבעה או הר קטן בודדים המתנשאים בחדות מעל מישור משופע קלות או אפילו שטוח. הרי בדד ידועים הם הר כרכום בישראל, צוק הסלע המכונה אולורו באוסטרליה, הר הסוכר בעיר ריו דה ז'ניירו בברזיל ומגדל השטן בארצות הברית.

על פי הגדרתם הרי בדד נוצרים כתוצאה מסחיפה ומשום כך הרי געש בודדים אינם מוגדרים כהרי בדד. הם קיימים במגוון אקלימים ומופיעים במגוון צורות. לעיתים נוהגים לסווג את הרי הבדד על פי הרכבם או האקלים שבהם נוצרו ובספרות מופיעים מספר מונחים חופפים לתופעה זו.

• אינזלברג (Inselberg) – המונח הנפוץ ביותר. מקורו בגרמנית ופירושו "הר-אי". את המונח טבע במקור הגאולוג הגרמני וילהלם בורנהרדט (Wilhelm Bornhardt‏; 1864–1946) ב-1900 על מנת לתאר צורות נוף מסוג זה, הדומות לאי העולה מן הים, המצויות בשפע באזורים צחיחים למחצה באפריקה הדרומית. בתחילה התייחס המונח רק לצורות נוף באזורים צחיחים. מאז התרחב השימוש במונח והוא מתייחס לאזורים גאוגרפיים נרחבים ומתאר מגוון של צורות סלעים, דבר שהוביל לבלבול לגבי ההגדרה המדויקת של המונח. מחקר שבחן את השימוש במונח בספרות המקצועית בשנת 1973 מצא שב-40% מהמקרים התייחס המונח לצורות נוף באזורי סוואנה, 32% מהמקרים התייחסו לאזורים צחיחים או צחיחים למחצה, 12% מהמקרים התייחסו לאזורים סובטרופיים לחים או ארקטיים, 6% מהמקרים התייחסו לאזורי אקלים ים-תיכוני ו-6% לאזור הטרופי הלח. ב-1972 הוגדר המונח כ"גבעות מבודדות שמדרונותיהן זקופים המתנשאות יחסית בחטף מעל לקרקע המשתפלת מעדנות".
• מונדנוק (Monadnock) – המקור למונח הוא הר מונדנוק השוכן בדרום מערב ניו המפשייר. ההר מתנשא כ-600 מטרים מעל לסביבתו, ובגובה של 965 מטרים מעל פני הים הוא גבוה בכ-300 מטרים מעל כל פסגה במרחק של עד 50 קילומטרים ממנו. מעריכים כי מקור שם ההר בשפת בני האבנאקי, או מ"מנונדנק" (menonadenak – "הר חלק") או מ"מנאדנה" (menadena – "הר מבודד"). גאולוגים אמריקנים אמצו את השם כמונח המתאר הר המתנשא מאזור שטוח יחסית או משטח נמוך, הבנוי בדרך כלל מקוורציט או מסלע געשי.^[1]
• קוֹפְּיָה (kopje) – מילה בהולנדית ("ראש קטן") שממנה נגזרה המילה "קופי" (koppie) באפריקנס, המתארת הר מבודד מגרניט באפריקה הדרומית.
• הר כפתור או ביוט (Butte) – מונח שבמקורו בצרפתית המתאר גבעה עגולה גבוהה שפסגתה שטוחה ושקירותיה זקופים המצויה באזורים צחיחים. בעמק המונומנטים פרוסים מספר גבעות מסוג זה ששימשו רקע לסרטי מערבונים רבים.
• בורנהרדט (Bornhardt) – הר בדד דמוי כיפה הבנוי מגרניט-גנייס
• טוֹר (Tor) – מחשוף סלע גדול זקוף המתנשא מסביבתו

תהליכים געשיים, דוגמת פקק געשי, או אחרים יכולים להביא ליצירת גוף סלעי עמיד בפני סחיפה, דוגמת קוורציט או סלעים געשיים סדוקים פחות, בתוך גוף של סלע רך יותר כדוגמת אבן גיר העמיד פחות בפני סחיפה. הסלע העמיד פחות נסחף על מנת ליצור משטח סחיפה סלעי המכונה אדן סלע (pediment) נרחב ששיפועו מתון המכוסה בחלקו העליון במניפות סחף ובחול ובחלוקי נחל בחלקו התחתון.^[2] הסלע העמיד יותר נותר כתוואי בולט בפני השטח של אדן הסלע.^[3]

הר בדד הוא אחד מכמה סוגים של צורות הנוף המכונות "צורות קדומות" (paleoforms) היכולות לשרוד בשינויים קלים במשך מיליוני שנים. תהליכי הסחיפה הפעילים מוגבלים לקרקעית העמק או לשוליו.^[4]

נוכחות הר בדד מעידה על קיומה של רמה סמוכה או שרידיה. דבר זה נכון בייחוד במקרה של הרי בדד הבנויים מסלעי משקע, הבנויים מאותם יחידות סטרטיגרפיות כשל הרמה הסמוכה. עם זאת החל מהרגע שהרי בדד מסוג זה נחשפים נהרסים הרי הבדד מהתמוטטות שולית של גושים סדוקים או התכדדות של לוחות. תהליך זה מותיר גושי סלע גדולים (טוֹר) על פסגת ההר ובמשך הזמן נוצרת שיורת הגובלת בדרדרת, המכונה "טירת קוֹפְּיָה" (castle kopje).

בחלק מהרי הבדד נוצרה צמחייה ייחודית, השונה מסביבתם. לעיתים הקרקע הדקות, העניות בחומרי מזון, והמחסור במים מעודד צמיחה של צמחים טורפים וסוקולנטים. הרי הבדד של מזרח אפריקה משמשים מקלט לבעלי החיים של הסרנגטי בטנזניה ובקניה. במקומות שהקרקע דקה מדי או קשה מדי מכדי לאפשר צמחייה של עצים מאפשרת קרקע שנלכדת על ידי הרי הבדד צמיחה עבותה של עצים כשבאזורים הסמוכים גדל עשב נמוך בלבד. כוכים בפני הסלע משמשי כגבים למים. בעלי חיים רבים הסתגלו לשימוש בהרי הבדד, כולל אריות, צבועים ושפע של עופות וזוחלים.

• הר כרכום
• צוק תמרור
• הר מסור
• הר צין
• הר ארחות
• הר ארדון
• ג'בל סלמן
• הר שגיא
• חוד עקב
• גבעת מדור

מדיה וקבצים בנושא הרי בדד בוויקישיתוף

• הר בדד שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ
• הר בדד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

אולורו – הר בדד שהוא אתר מורשת עולמית במרכז אוסטרליה