הקומיסריון לענייני יהודים (בבולגרית: Комисарството по еврейските въпроси) הייתה מחלקה במשרד הפנים של בולגריה שפעלה מה-26 באוגוסט 1942 ועד ה-9 בספטמבר 1944, ונועדה לרכז את הטיפול ב"בעיה היהודית". על הקומיסריון הוטל ליישם את החוק להגנת האומה שחוקק נגד יהודי בולגריה, הוא ניהל את מבצע גירושם של 11,323 יהודי תראקיה היוונית, מקדוניה הווארדארית והעיר פירוט למחנה ההשמדה טרבלינקה, ואת ניסיונות גירוש יהודי בולגריה "הישנה".

בפברואר 1940 מינה בוריס השלישי, מלך בולגריה את בוגדאן פילוב לראש ממשלת בולגריה. פילוב מינה את פטר גברובסקי לשר הפנים. גברובסקי היה ידוע בדעותיו האנטישמיות וכיהן כיושב ראש ארגון ראטניק. גברובסקי מינה לעוזרו המיוחד את עורך הדין אלכסנדר בלב שנמנה עם ראשי ארגון "ראטניק". בלב נשלח לגרמניה הנאצית כדי ללמוד את חוקי נירנברג ואופן יישומם. ב-21 בינואר 1941 אושר בפרלמנט הבולגרי החוק להגנת האומה, אשר דמה במתכונתו לחוקי נירנברג. ביולי 1942 אישרה ממשלת בולגריה חוק אשר התיר לממשלה הבולגרית "לנקוט בכל האמצעים כדי לפתור את סוגיית יהודי הממלכה". מתוקף חוק זה, הוקם ב-26 באוגוסט "הקומיסריון לשאלות יהודיות" וב-3 בספטמבר הועמד בראשו אלכסנדר בלב.^[1]

הקומיסריון פעל בשני מישורים עיקריים. הראשון, באמצעות פקידיו פיקח הקומיסריון על יישום תקנות החוק להגנת האומה ובכלל זה: הפסקת הפעילות הפוליטית בקרב יהודי בולגריה ובכלל זה תנועות הנוער והחרמה שיטתית של רכוש קהילתי ופרטי בבעלות יהודית. השני, יישום הפתרון הסופי בבולגריה בשני שלבים. בשלב הראשון, גירוש למחנות ההשמדה של היהודים בשטחים שסופחו לבולגריה – תראקיה ומקדוניה. בשלב השני גירוש יהודי "בולגריה הישנה". בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב בשם ממלכת בולגריה, על הסכם עם תיאודור דנקר בשם גרמניה הנאצית, בדבר גירושם של 20,000 יהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה, אל השטחים הנתונים לשליטת הגרמנים בפולין. במהלך מרץ 1943 גורשו 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופּירוֹט אל מחנות ההשמדה, ועם זאת נכשל ניסיון גירושם של לפחות 6,365 יהודים מבני "בולגריה הישנה", לאחר מאבק שניהלו מנהיגי הקהילה היהודית תוך שהם מסתייעים בקומץ פוליטיקאים וראשי הכנסייה בבולגריה. ב-26 במאי 1943 גורשו יהודי סופיה לערי השדה, כצעד ראשון לקראת גירושם אל מחוץ לגבולות הממלכה.

באוגוסט 1943 נפטר בוריס השלישי, מלך בולגריה ולאחר מותו פסקו הניסיונות לגרש את יהודי בולגריה. השלטון החל מגמיש את עמדותיו כלפי יהודי בולגריה וחלו בו חילופי גברי. בעקבות חשיפת שערוריית שחיתות שבה היה מעורב אלכסנדר בלב, הוא אולץ להתפטר. ראש הממשלה איוואן בגריאנוב מינה את השופט דימיטר פרוטיץ לראש הקומיסריון והחלו מהלכים לביטול "החוק להגנת האומה".^[2] ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה בבולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת של בולגריה וקימון גאורגייב התמנה לראש ממשלת בולגריה. "הקומיסריון לשאלות יהודיות" נסגר. במהלך ההפיכה נורה אלכסנדר בלב למוות על ידי פרטיזן יהודי.

אנטון יוגוב מהמפלגה הקומוניסטית הבולגרית מונה לשר הפנים. הוקם בין דין מיוחד לשפיטת משתפי הפעולה עם הנאצים אשר בפועל עסק בעיקר בענישת רודפי הקומוניסטים שעימם נמנו גם יהודים. 18 מפקידי הקומיסריון הועמדו לדין ומהם 8 לא התייצבו למשפט, מקצתם חוסלו טרום המשפט על ידי פרטיזנים. אלכסנדר בלב נדון למוות, אך במועד המשפט כבר לא היה בין החיים. שני פקידי קומיסריון נדונו למאסר עולם, אך לא הופיעו למשפט. ירוסלב קאליצין המשנה לראש הקומיסריון הועמד לדין וב-7 במרץ 1945, הורשע ונדון ל-15 שנות מאסר, קנס של 500,000 לבות והחרמת רבע מרכושו. 10 פקידי קומיסריון זוכו או לא נשפטו כלל, ועל השאר הוטל עונש של שנתיים עד עשר שנות מאסר.^[3]

• החוק להגנת האומה