קונקורדט וורמס (בלטינית: Concordatum Wormatiense), המכונה גם Calixtinum Pactum, היה הסכם שנחתם ב-23 בספטמבר 1122, סמוך לעיר וורמס, בין האפיפיור קליקסטוס השני לבין היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. קונקורדט זה הביא לסיום השלב הראשון של מאבק האינווסטיטורה בין האפיפיורות לקיסרי האימפריה הרומית הקדושה.

שני הצדדים לא הצליחו למצוא נוסח מוסכם ששניהם יחתמו עליו, וההסכם יצא בשתי הצהרות נפרדות, האחת של הקיסר והאחרת של האפיפיור, כאשר בכל אחת מהן מצהיר הדובר על התחייבויותיו כלפי הצד השני^[1].

על פי תנאי ההסכם, בחירתם של בישופים ואבות מנזרים בשטחי גרמניה צריכה להתקיים בנוכחות של הקיסר (או נציגו) כבורר עבור המועמד הראוי ביותר בין צדדי מחלוקת אפשרית, ללא סימוניה, ובכך נשמר לקיסר תפקיד מכריע בבחירת בעלי שליטה טריטוריאלית גדולים באימפריה.

בממלכת בורגונדי (אנ') ובממלכת איטליה (האימפריה הרומית הקדושה) היה על הקיסר להעביר את סמלי השלטון בתוך שישה חודשים, ובכך איבד את השפעתו על מינוי בישופים.

אחת התוצאות של הסכם זה היא הנאמנות הכפולה של הבישופים שהיו תחת שלטון הקיסר. מבחינה דתית נאמנותם נתונה לאפיפיור (וכך גם מבחינת שמירה על האינטרסים הארציים שלו) ועל כך מעידים טבעת הכמורה ומטה הכהונה שלהם, ומבחינה מדינית כשליטי טריטוריות נאמנותם היא לקיסר וכן עליהם כווסאלים של הקיסר לעמוד לרשותו ככוח צבאי ועל כך מעיד השרביט שקיבלו מהקיסר או נציגו. קיסרים מאוחרים יותר ראו בהסכם זה הרשאה לגבות מיסים מדיוקסיות שנוהלו על ידי בישופים והצהרה כי האפיפיור אינו סמכות עבורם בנושאים מדיניים.

ההסכם אושרר על ידי ועידת לטראנו הראשונה ב-1123.

• ועידת לטראנו הראשונה

מדיה וקבצים בנושא קונקורדט וורמס בוויקישיתוף

• קונקורדט וורמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)