מעמד הביניים (או המעמד הבינוני) הוא מונח במדעי החברה המתאר קבוצה חברתית וכלכלית של אנשים בעלי יכולת כלכלית סבירה, אשר אינם בעלי השפעה או עושר יוצאי דופן או ניכרים לעין.

ההגדרה המצמצמת של מעמד הביניים על פי משקי בית שהכנסתם ברוטו נעה בין 75% ל-125% מההכנסה הממוצעת. לפי אופן חישוב מקובל אחר, מעמד הביניים מוגדר על פי משקי בית שהכנסתם נעה בין 75% ל-125% מההכנסה החציונית (קו ההכנסה שמחצית מהשכירים משתכרים מעליו ומחצית משתכרים מתחתיו). בישראל 2010 כוללת קבוצה זו את משקי הבית מן העשירון הרביעי עד השביעי, כשליש מהאוכלוסייה.

ההגדרה המרחיבה של מעמד הביניים נובעת מחלוקה של אוכלוסייה לפי מעמדות סוציו-אקונומיים. חלוקה זו מבחינה בין מעמד גבוה (למשל 1% העשירים), ומעמד הפועלים, כשבתווך נמצא מעמד הביניים. חלוקה זו מגדירה את החלוקה המצמצמת כ"מעמד בינוני-נמוך".

מעמד הביניים הוא המעמד עליו מתבססת החברה המתועשת. התושבים במעמד זה הם, בדרך כלל, העובדים המאיישים את מרבית המערכות במגזר העסקי והציבורי, והם גם הצרכנים העיקריים של מוצרי הצריכה השונים בשוק. בסוציולוגיה המרקסיסטית, לעומת זאת, משמש הביטוי "מעמד הביניים" ככינוי למעמד בעלי הרכוש הבורגנים, המתפרנסים מבעלות על עסקים, מניהול וממקצועות חופשיים, בניגוד לפרולטריון - מעמד עובדי-השכר המתפרנס מעבודת כפיים.

חוסנו הכלכלי של מעמד הביניים תופס מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי בישראל. נראה כי שיח זה איננו מכוון להגדרה מצמצמת של מעמד הביניים, אלא להגדרה רחבה יותר, הכוללת גם אוכלוסיות חזקות יותר.^[1][2][3] אולם אין הסכמה בין החוקרים כיצד יש לנתח את ההתפלגות המעמדית של החברה הישראלית, ומהם גבולותיו של מעמד הביניים. נראה כי דווקא בשל הקיטוב הגובר של ההתפלגות הכלכלית בישראל, ובניגוד לדימוי הספרותי והתקשורתי, רובד הביניים של ההכנסות בחברה הישראלית (125%-75% מההכנסה החציונית) דומה יותר במאפייניו לדימוי המקובל בקרב החוקרים עבור מעמד הפועלים.^[4] ברור כי כאשר מעמד הביניים נתפס באופן אחר, למשל כמשקי בית שהכנסתם נעה בין 125%-200% מההכנסה החציונית, לקבוצה זו תהיה מאפיינים שונים בהרבה.

במאה ה-21 עברו חלקים בחברה החרדית תהליך אטי של אימוץ אורח חיים "בורגני", המתבטא יותר בקרב חרדים מודרניים אך קיים גם בקרב "המיינסטרים החרדי". במאי 2017 שידר תאגיד השידור הציבורי כתבה מיוחדת שכותרתה "עלייתה של הבורגנות החרדית"^[5].

תופעת ה'בורגנות החרדית' מעוררת שאלה האם עצם קיומה מהווה סתירה לעקרונות בסיסיים של היהדות החרדית הכוללים התבדלות והסתפקות במועט, בוז ל'בינוניות' והתמסרות ללימוד התורה ולדקדוק במצוות - לצד העדר "מחויבות אזרחית"^[6].

לפי הרב יהושע פפר, בין מאפייניה הבסיסיים של החברה החרדים קיימים ביטויים "בורגניים" בולטים', בהם היוזמה הפרטית וחתירה ל'מצוינות' - שאפיינה את ה"בורגנות" בגרסתה המקורית והאידיאלית^[6]. לפי הרב פפר, מיסוד והענקת לגיטימציה לתופעה המתרחבת של "בורגנות חרדית" תוך טיפוח "חתירה למצוינות" בתוכה, עשוי לפתור קשיים משמעותיים שהחברה החרדית מתמודדת איתם במאה ה-21, ובמקביל עשוי גם לפתור קושי מהותי בתפיסה ה'בורגנית' שבמידה רבה איבדה את "החתירה למצוינות" שאפיינה אותה בתחילת דרכה^[6].

• מעמד חברתי
• בורגנות
• מעמד בינוני גלובלי

• רותי סיני, הארץ‏, מעמד הביניים בישראל מתכווץ, באתר וואלה, 15 בינואר 2007
• שאול אמסטרדמסקי, מעמד הבינתיים, באתר כלכליסט, 17 באפריל 2011
• תני גולדשטיין, למי התכוונתם כשאמרתם מעמד הביניים?, באתר ynet, 4 באוגוסט 2011
• עודד היילברונר, 'הוויקטוריאנים הישראלים': פחדים ואי־נחת בקרב מעמד הביניים בעשור השני למדינה, עיונים 28, 2017, הוצאת מכון בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון, עמ' 128 - 168
• המעמד הבינוני, דף שער בספרייה הלאומית