החזית לשחרור אריתריאה (בתיגרינית: ተጋደሎ ሓርነት ኤርትራ; בערבית: جبهة التحرير الإريترية; באיטלקית: Fronte di Liberazione Eritreo; מוכרת באריתריאה ובאתיופיה בשם ג'בהה - جبهة, החזית בערבית) הייתה ארגון שנלחם למען עצמאות אריתריאה מאתיופיה במהלך מלחמת העצמאות האריתראית ומלחמת האזרחים האתיופית.

בשנות ה-70 השתלטה החזית העממית לשחרור אריתריאה על החזית, והיא הובסה באופן רשמי ב-1981.

הארגון הוקם בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 במצרים ונלחם כנגד אתיופיה ושליטה, הקיסר היילה סלאסי. התנועה הציבה אתגרים בפני הממשלה האתיופית אולם נכשלה בהשגת מטרתה העיקרית - עצמאות אריתריאה הערבית. אנשי הארגון היו בעיקר מוסלמים בני השבטים הנודדים ממערב אריתריאה ומאזורי החוף. בשנות ה-70 של המאה ה-20 פרשה קבוצה מאנשי הארגון והקימה ארגון שמאל מתחרה בשם שעביה. במהלך שנות ה-80, השעביה החליפה את הג'אבחה בתור ארגון המתקוממים העיקרי. בעת הכרזת העצמאות של אריתריאה ב-1993, ארגון השעביה שינה את שמו לחזית העממית לדמוקרטיה וצדק והוכר כמפלגה היחידה באריתריאה. הג'אבחה הפכה לארגון מתקוממים קטן הפועל בגבול עם סודאן. בכינוס הארגון ב-1995 בעיר גונדר שבאתיופיה הארגון הציג אידאולוגיה שונה מזו של המייסדים, כיום הג'אבחה הוא סיעה בברית הלאומית האריתראית שהיא ארגון גג שמאגד את כל קבוצות ההתנגדות לממשלה האריתראית, ארגון זה מקבל תמיכה צבאית מאתיופיה וממשלת סומליה.^[1]