דגל נוחות הוא השתייכותו הלאומית של כלי שיט, דהיינו המדינה בה רשום כלי השיט, השונה מן ההשתייכות הלאומית של בעליו. המונח דגל נוחות נמצא בשימוש מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 ומקורו בדגל שמניף כלי שיט לצורך זיהוי המדינה שבה הוא רשום. מדינת הרישום היא הקובעת את המסגרת החוקית לתפעול כלי השיט והיא הרלוונטית באותם מקרים שבהם האונייה מובאת לדין.

בתחילת המאה ה-21 למעלה ממחצית אוניות ציי הסוחר בעולם (על פי מדדי מעמס) רשומות בהסדרים של דגלי נוחות, אשר לעיתים כינוים הוא "רישום פתוח" (אנגלית: open registries). הסיבות המסורתיות לבחירת דגל נוחות כוללות מציאת מקלט מס לאונייה, דרגות שכר זולות יותר לבעל האונייה, ותקנות פחות תובעניות באשר לתפעול האונייה.

אחת הדוגמאות הבולטות המביאות לרישום אונייה בדגל נוחות היא העובדה שממשלת ארצות הברית מטילה מכס בשיעור 50% על תיקונים המבוצעים מחוץ לנמלי ארצות הברית, באוניות המניפות דגל אמריקאי. עליית הגלובליזציה שינתה את מפת הסחר העולמי והביאה לשינויים אף בבעלות ובהפעלת אוניות סוחר. חברות הספנות המסורתיות, אשר היו לעיתים קרובות בבעלות משפחתית, נעלמו מן העולם. את מקומן תפסו תאגידי ספנות רב-לאומיים, אשר אף צוותיהן רב-לאומיים. במציאות זו דגל הנוחות אינו מסיר לעיתים את זהותה הלאומית "המקורית" של האונייה, כיוון שזו לא הייתה קיימת מלכתחילה.

מתנגדי תופעת דגלי הנוחות טוענים כי דגלי נוחות מאפשרים לבעלי אוניות להפעיל אוניות ממדינות רישום שאינן אוכפות בהקפדה תקנות בטיחות, תנאים סוציאליים מינימליים לאנשי צוות, או מתירות למלחים להתאגד.

האונייה Belen Quezada הייתה האונייה הזרה הראשונה אשר זכתה לרישום פנמי בשנת 1919. מספר אוניות בבעלות אמריקאית באו בעקבותיה בשנת 1922. רישום האוניות הזרות בפנמה הלך וגדל בתקופת 15 השנה הבאות, הרבה בזכות אוניות אירופיות אשר בעליהן בחרו ברישום זה. בסוף שנות ה-40 הביעו מספר בעלי אוניות חוסר שביעות רצון מן הרישום הפנמי והחל חיפוש אחר דגל נוחות חליפי, אשר יתחרה בדגל הפנמי.

בשנת 1948 נוסד רישום אוניות זרות בליבריה, זאת בעזרת אנשי עסקים אמריקאים. סטברוס ניארכוס, איל ספנות יווני נודע במחצית השנייה של המאה ה-20, רשם את האונייה הזרה הראשונה בליבריה, בשנת 1949. בעלי אוניות רבים באו בעקבותיו, והרישום הליברי גדל באיטיות עד שהחל מתחרה ברישום הפנמי. רישום אוניות זרות מהווה מקור הכנסה למדינה. כך בשנת 2008 הביא רישום אוניות להכנסה של 19 מיליון דולר לליבריה, בה רשומות נכון לשנה זו כ-2,600 אוניות בבעלות זרה.

נכון לשנת 2022, שלוש המדינות שבהן המספר הגדול ביותר של אוניות ברישום זר הן פנמה (עם 9,595 אניות), ליבריה (עם 4,295 אניות), ואיי מרשל (4,313 אניות)^[1]. מבין שלוש אלה, אוניות ברישום של ליבריה ואיי בהאמה נמצאו כאוניות שבטיחותן מעל הממוצע על פי בדיקות ארגוני בטיחות ימית בינלאומיים^{[דרוש מקור]}.

• דוד פרי, העיקר הנוחות, 'בין גלים' 171-170 יוני 1987, עמ' 49