דגל הדם (בגרמנית: Blutfahne) היה דגל סווסטיקה נאצי שננשא בעת ניסיון ההפיכה בפוטש במרתף הבירה במינכן, 9 בנובמבר 1923, כשהוא נספג בדמו של אחד מאנשי האס אה שנהרגו על ידי המשטרה. כתוצאה מכך, הפך הדגל לאחד הפריטים המקודשים ביותר במפלגה הנאצית. בעת טקסים חשובים של המפלגה הוצא ממקומו הקבוע בבית החום במינכן על מנת 'לטהר' דגלים חדשים על ידי נגיעה בהם.

הדגל ניתן במתנה להיטלר על ידי אחד ממשתפי הפוטש לאחר שהשתחרר מכלא לנדסברג בשנת 1924. היטלר קישט את הדגל במוט וראש חדש, כשעל המוט שרוול גמר שעליו הוטבעו שמות 16 ההרוגים הנאצים בפוטש. בשנת 1926, היטלר נתן בטקס את הדגל לראש האס אס ג'וזף ברכטולד (אנ') ומאז הפך לאחד הפריטים המקודשים והנשמרים ביותר של הארגון. אחד השימושים היותר מוכרים שלו היה בעת עצרת נירנברג 'בחניכת' דגלים חדשים של המפלגה על ידי מגע עם דגל הדם.^[1] כאשר הדגל לא היה בשימוש, הוא נשמר בעמדה מיוחדת בבית החום המינכן, כשהוא מוקף במשמר כבוד של חיילי אס אס.

הדגל נראה לאחרונה בציבור בעת טקס חניכה של חיילי פולקסשטורם ב-18 באוקטובר 1944. מאז הדגל נעלם, ומרבית ההיסטוריונים סבורים כי הוא נהרס בעת הפצצות מינכן על ידי בעלות הברית. ישנה סברה אחרת שהוא נבזז כמזכרת על ידי אחד האזרחים או חיילים אמריקאים שכבשו את מינכן.^[2]

מדיה וקבצים בנושא דגל הדם בוויקישיתוף