גרף של רעי הוא מונח תלמודי המתאר כלי מאוס. בתלמוד ובהלכה המונח הוזכר בהקשר להלכות שונות כמו אמירת דברי תורה בחדר שבו נמצא הכלי, וטלטולו בשבת.

בהלכות מוקצה, התירו חז"ל לטלטל בשבת, אפילו ביד, דבר מוקצה מאוס כאשר הוא מונח במקום שבני אדם מצויים שם, וגורם אי נעימות. מקור הדין הוא בתלמוד תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל"ו, עמוד ב': ”אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה”.

לדעת הערוך השולחן^[1] טעם ההיתר לטלטל גרף של רעי הוא משום כבוד הבריות. מסיבה זו, לדעתו, אם אפשר לטלטל את הדברים המאוסים על ידי גוי או קטן יש לעשות זאת.

אף שהותר לטלטל גרף של רעי, לא הותר לכתחילה לגרום לעשיית דבר מאוס על מנת שיהיה מותר לטלטלו אחר כך מחמת כן. עם זאת, אם אדם גרם ליצירת גרף של רעי (בדיעבד), מותר לו לטלטלו ככל גרף של רעי.

יש מי^[2] שכתב שאם אפשר לטלטל את הגרף על ידי גוי או באופן המותר כגון על ידי טלטול מן הצד לא הותר לטלטלו בהיתר של 'גרף של רעי', אך לדעת אחרונים אחרים יכול תמיד לטלטל משום גרף של רעי^[3].

בעיר שבה הבתים מרוצפים, מותר לטאטא את הבית^[4] וכן נהגו העולם לטאטא את הבית. החזון איש מציג שאלה: כיצד ניתן לטאטא את אבק עפר הבית, והלא האבק הוא מוקצה מחמת גופו? החזון איש מנסה ליישב את התמיהה בשני אופנים, האחד - שהאבק נחשב כגרף של רעי, שהתירו להוציא מהבית דבר מאוס אף על פי שהוא מוקצה מחמת גופו. השני - שהעפר והמוקצה על הארץ בטלים כמו שהפסולת בטלה בתוך האוכל כאשר הוא מרובה על הפסולת, כלומר: אין לאבק חשיבות עצמית, הוא טפל ונספח לארץ, ולכן אין טלטולו נחשב לטלטול מוקצה^[5].

גרף של רעי יש להתרחק ממנו כשם שמתרחקים מצואה לשם אמירת דברים שבקדושה. יוצא מהכלל הוא גרף העשוי ממתכות או מזכוכית, שאם הוא נקי אין צורך להתרחק ממנו^[6].

• מוקצה מחמת גופו
• מוקצה