בשדות פלנדריה פורחים פרגים
בין הצלבים, טורים טורים,
מציינים את משכבנו; ובמרום
העפרונים, שרים באומץ, עפים
כמעט לא נשמעים בעד התותחים.

אנו המתים. מעט ימים חלפו
חיינו, חשנו שחר, ראינו זוהר שקיעות
אהבנו, נאהבנו, ועכשיו נשכב
בשדות פלנדריה

ריב את ריבנו באויבים:
לך ביד רפה מוסרים
הלפיד; שלך יהיה לשאת בגאון.
אם בנו המתים תבגוד
לא ננוח, אף שפרגים עולים
בשדות פלנדריה.

In Flanders fields the poppies blow
Between the crosses, row on row,
That mark our place; and in the sky
The larks, still bravely singing, fly
Scarce heard amid the guns below.

We are the dead. Short days ago
We lived, felt dawn, saw sunset glow,
Loved, and were loved, and now we lie
In Flanders fields.

Take up our quarrel with the foe:
To you from failing hands we throw
The torch; be yours to hold it high.
If ye break faith with us who die
We shall not sleep, though poppies grow
In Flanders fields.