בעלי דין הם הצדדים למשפט, המתנהל בבית משפט או בבית דין.

בעלי הדין יכולים להיות אנשים, בשר ודם, ויכולים להיות תאגיד - דהיינו חברה בערבון מוגבל, שותפות לסוגיה השונים, עמותה או אגודה עות'מאנית, וכן מדינת ישראל, וכל רשות מרשויותיה. כל גוף אחר, שאינו מאוגד כדין, אינו יכול להיות בעל דין. לדוגמה: משה כהן הוא בעלים של חברה בשם "משה יזמות וחשמל בע"מ" המפעילה חנות בשם "משה מוצרי חשמל". אדם שסיפק לחנות מוצרים ולא קיבל את תמורתם, יכול לתבוע את "משה יזמות וחשמל בע"מ". בהתקיים נסיבות מסוימות, (לדוגמה הוכחת כוונת מרמה בעצם רישום החברה) יכול האדם לתבוע את משה כהן אישית, אך לתבוע את "משה מוצרי חשמל" על פי השלט שעל החנות, לא ניתן, ולו גם מכירים כל הלקוחות והספקים את העסק תחת שם מסחרי זה. גוף בעל כשירות לזכויות וחובות מבחינה משפטית מאופיין בדרך כלל במספר - יהא זה מספר זהות לאדם, מספר רישומו של תאגיד, מספר דרכון לתושבי חוץ וכו'. יוצא דופן מבחינה זו היא מדינת ישראל ורשויותיה.

על בעל הדין להיות כשיר לעמוד לדין. ברור כי קטינים וכן חולי נפש, ולוקים בנכויות שכליות וגופניות מסוימות (ולדוגמה עיוורים, חרשים או אילמים), מחייבים התייחסות מיוחדת. בחוק סדר הדין הפלילי התייחסות מיוחדת לבעלי דין מסוג זה. בסדר הדין האזרחי מוסדר העניין בתקנות סדרי הדין, וכן בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

אלו הם בעלי הדין במשפט הפלילי -

• הנאשם - מי שהוגש כנגדו כתב האישום. בטרם הוגש כתב האישום הוא יוגדר כ"חשוד" ומעת הגשת כתב האישום יקרא "נאשם". הנאשם יכול להיות אדם או תאגיד (גם חברה יכולה לעמוד לדין פלילי).
• המאשימה - מדינת ישראל, המיוצגת בידי תובע שינהל את התביעה. התובע יכול להיות עורך דין או שוטר, אשר הוסמכו לכך על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

במקרים מסוימים, בהם נפתח המשפט בעקבות הגשת קובלנה פלילית, קיים צד נוסף למשפט -

• הקובל - הוא יוזם המשפט שנפתח בדרך של הגשת קובלנה פלילית, שהיא כתב אישום אשר מוגש על ידי אזרח מן השורה שאינו קשור ברשויות המדינה. קובלנה כזו ניתן להגיש רק במקרים מיוחדים.

חשוב להדגיש כי הקורבן בעבירה הפלילית אינו בעל דין במשפט (למעט במקרים בהם הגיש בעצמו קובלנה פלילית), שכן המשפט הפלילי בעיקרו אינו מיועד להגן על זכויות הקורבן אלא להגן על הסדר הציבורי. הקורבן ישמש בדרך כלל כעד במשפט הפלילי, ובנוסף יש לו זכויות מסוימות (בעיקר לקבלת מידע) במסגרת ניהול ההליך, אך הוא אינו נחשב כבעל דין של ממש ומעורבותו במשפט היא מועטה מאוד.

במסגרת בירור התביעה עשויים להתנהל הליכי משנה הנוצרים בעקבות בקשה של אחד הצדדים הנוגעת לניהול המשפט (לדוגמה - בקשה למעצר עד תום ההליכים, בקשה לשחרור ממעצר ועוד). בעת הדיון בבקשה מקבלים הצדדים כינויים זמניים הרלוונטיים לאותה בקשה -

• המבקש - מי שהגיש את הבקשה במסגרת המשפט- הנאשם, המאשימה, או הקובל.
• המשיב - מי שהוגשה כנגדו הבקשה.

• התובע - מי שהגיש את התביעה לבית המשפט.
• הנתבע - מי שהוגשה כנגדו התביעה.
• צד ג' - מי שהנתבע סבור שקמה לו כנגדו הזכות לשיפוי או פיצוי בגין מה שישלם לתובע. דוגמה לכך היא חברת ביטוח. אדם הנתבע בשל נזק שגרם יכול לצרף את חברת הביטוח כצד ג', ואז יוכל בית המשפט לקבוע כי כל מה שעל הנתבע לשלם לתובע, קמה החובה על צד ג' להשיב לנתבע. נתבע הסבור כי קמה לו זכות לצרף להליך "צד ג'" יכול להגיש "הודעת צד ג'". צד ג' המקבל "הודעת צד ג'" יוכל לצרף להליך צד ד', צד ה' וכך עד אין סוף באופן תאורטי.
• תובע שכנגד - נתבע הסבור כי יש לו עילת תביעה כנגד מי שתבע אותו יכול להגיש תביעה שכנגד. תביעה שכנגד יכולה להיות בעילה שונה לחלוטין מזו שבגינה הוגשה התביעה. לדוגמה - בעל בית תובע דייר על שכר דירה. זה יכול לתבוע אותו על כך שפגע במכוניתו בחניון של הדירה.
• נתבע שכנגד - מי שכנגדו הוגשה תביעה שכנגד.

גם במסגרת תביעה אזרחית עשויים להתנהל הליכי משנה הנוצרים בעקבות בקשה של אחד הצדדים הנוגעת לניהול המשפט (לדוגמה - בקשה לגילוי מסמכים, בקשה למחיקת התביעה על הסף ועוד). בעת הדיון בבקשה מקבלים הצדדים כינויים זמניים הרלוונטיים לאותה בקשה -

• המבקש - מי שהגיש את הבקשה במסגרת המשפט - התובע, הנתבע, צד ג' וכדומה.
• המשיב - מי שהוגשה כנגדו הבקשה.

קיימים הליכים מסוימים, כדוגמת המרצת פתיחה המהווים מעין הכלאה בין תביעה לבין בקשה. במקרים כאלו עשויים הצדדים להיקרא מלכתחילה "תובע" ו"משיב".

גם כאן יש להדגיש כי בעל דין במשפט האזרחי יכול להיות כל מי שכשיר לזכויות ולחובות - אדם, תאגיד, מדינת ישראל, ועוד.

• המערער - מי שהגיש ערעור אזרחי או ערעור פלילי.
• המשיב - מי שכנגדו הוגש הערעור.

• העותר - מי שהגיש עתירה (עתירה מינהלית, או עתירה לבג"ץ).
• המשיב - מי שכנגדו הוגשה עתירה.

עורך הדין מייצג את בעל הדין, ואינו בעל דין בעצמו (אלא אם כן הוא נתבע לדין, ואז אין משמעות פרוצדורלית לעובדת היותו עורך דין). במשפט מתייחס עורך הדין לבעל הדין כשולחו או כמרשו (מלשון שליחות או הרשאה). השימוש במונח שליחות נכון יותר מבחינה משפטית, אך למושג "מרשי" אחיזה בתרבות הפופולרית, על אף שאינו בעל משמעות מאז חקיקת חוק השליחות.

בית המשפט כשלעצמו (להבדיל מן השופטים ובעלי התפקידים המכהנים בו) אינו גוף הכשיר לזכויות ולחובות. במקרים נדירים בהם יש לעתור כנגד שופט על דרך ניהול המשפט, המשיב לעתירה הוא השופט באופן אישי, ובמקרה זה הוא מיוצג על ידי פרקליטות המדינה.

הנימוסים המשפטיים מחייבים בבית המשפט להתייחס אל השופט כ"אדוני" או "גבירתי" ולפנות אליו בגוף שלישי ("אדוני ודאי יסכים עמי כי העד אינו דובר את האמת"...). בעל הדין הוא "מר..." או "גב'...", ועורכי הדין מתייחסים זה אל זה כ"חברי". השימוש במונח "חברי" אינו נובע מיחסי רעות, אלא הכוונה היא כי הן הפונה והן עורך הדין מן הצד שכנגד הם חברים בלשכת עורכי הדין, ומשום כך מחויבים בהתנהגות שאותה מכתיבים כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי המייצג אותו.