בית ספר יסודי הוא מוסד ידע ומיומנויות בו לומדים הילדים בדרך כלל במשך שש שנים, והוא בדרך כלל מסגרת חובתית לאחר הגן ולפני חטיבת הביניים.

כדי לעמוד בציפיות של החינוך המוקדם, על הילדים להפגין רמה נאותה של עוררות רגשית ומוטיבציונית, אשר תסייע ולא תפריע ליישום של תפקודים ניהוליים הנדרשים לצורך ביצוע של מטלות לימודיות^[1].

לצורך כך, תהליך המוכנות מתחיל כבר בגן הילדים, עוד לפני הכניסה לבית הספר. אחת הדרכים לתרגל את הקואורדינציה ותיאום עין-יד שעליהן מתבססת הכתיבה היא שימוש בספרי צביעה.

בשנים הראשונות למדינה, בית הספר היסודי נקרא "בית ספר עממי" והיה שמונה-שנתי, מכיתה א' עד כיתה ח', ואחריו עלו לבית הספר התיכון הארבע-שנתי, מכיתה ט' ועד י"ב. כיום, במרבית^{[דרוש מקור]} מוסדות מערכת החינוך, בית הספר היסודי הוא שש-שנתי (כיתות א'–ו'), ולאחריו חטיבת ביניים תלת-שנתית (ז'–ט'), ולבסוף בית ספר תיכון תלת-שנתי (י'–י"ב).

בכמה בתי ספר בארץ מאורגן החינוך ההתחלתי במסגרת של חטיבה צעירה, הכוללת גן חובה, כיתה א' וכיתה ב'.

בשנת הלימודים תשע"ג רשומים בחינוך היסודי בארץ 942,057 תלמידים^[2](הקישור אינו פעיל), שינוי של 2.09% משנת תשע"ב.

לפני קום המדינה היו במערכת החינוך שלושה זרמים, מפלגתיים באופיים: הזרם "הכללי", זרם "המזרחי" (הדתי), ו"זרם העובדים" של מפלגת העבודה. לאחר קום המדינה המשיכו זרמים אלה להתקיים, וב-1949 נוסף להם הזרם של אגודת ישראל. משנת 1953, עם חקיקת חוק החינוך הממלכתי, אוחדו שני הזרמים החילוניים, "הכללי" ו"זרם העובדים", לחינוך הממלכתי, ואילו הזרם הדתי נותר עצמאי ונקרא "חינוך ממלכתי דתי". בתי הספר של החרדים ושל אגודת ישראל נותרו מחוץ למסגרת הממלכתית.

• בית ספר תיכון

• האגף לחינוך יסודי, באתר משרד החינוך
• האגף לתוכניות לימודים, תוכנית הלימודים בית הספר היסודי, באתר משרד החינוך והתרבות
• "הגיל הרך", מתוך "פרקים בתולדות החינוך בישראל", באתר משרד החינוך
• שירה בסר-בירון, "הסתגלות ילדים לבית הספר היסודי - השוואה בין ילדים שהתחנכו בחטיבה צעירה וילדים שהתחנכו בגן רגיל לאורך שתי השנים הראשונות בבית הספר", באתר "הגיל הרך"
• בית ספר יסודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בתי ספר יסודיים, דף שער בספרייה הלאומית