בוריס קוסטודייב
Бори́с Миха́йлович Кусто́диев

דיוקן עצמי מ-1912
לידה	23 בפברואר 1878 (יוליאני) אסטרחן, פלך אסטרחן, רוסיה, האימפריה הרוסית
פטירה	28 במאי 1927 (בגיל 49) סנקט פטרבורג, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	בית העלמין טיחווין
מקום לימודים	האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1903) האקדמיה הקיסרית לאמנויות
תקופת הפעילות	מ-1893
הושפע על ידי	Pavel Vlasov

בוריס מיכאילוביץ' קוסטודייב (ברוסית: Бори́с Миха́йлович Кусто́диев; 23 בפברואר 1878 (יוליאני) – 28 במאי 1927) היה צייר ומעצב תפאורות רוסי.

בוריס קוסטודייב נולד באסטרחן. אביו היה פרופסור לפילוסופיה, היסטוריה של הספרות ולוגיקה. אביו נפטר בצעירותו, ואימו נאלצה לדאוג לפרנסת המשפחה. המשפחה שכרה אגף קטן בביתו של סוחר עשיר. המגורים בבית זה השפיעו על השקפת עולמו של קוסטודייב, ועל ציוריו במשך השנים.

בין השנים 1893–1896 למד קוסטודייב בסמינר התאולוגי שבאסטרחן. במקביל החל ללמוד אמנות תחת פאבל ולאסוב, תלמידו של וסילי פרוב.

בין השנים 1896–1906 למד ציור תחת איליה רפין באקדמיה הקיסרית לאמנות שבסנקט פטרבורג. במקביל למד פיסול תחת דמיטרי סטלצקי ורישום תחת ואסילי מייט.

קוסטודייב הציג את התערוכה הראשונה של יצירותיו בשנת 1896.

בעקבות תערוכה זו כתב רפין:

יש לי תקוות גדולות בקוסטודייב. הוא אמן מוכשר, ואמן רציני, מלא אהבה לאמנות.

לאחר שרפין הוזמן לצייר את "יובל המאה למועצת המדינה הרוסית", הוא הזמין את קוסטודייב לסייע לו בציור היצירה רחבת הממדים. רפין וקוסטודייב הכינו סקיצות רבות עבור היצירה, וקוסטודייב צייר את חלקה הימני של היצירה^[1].

בתקופה זו צייר קוסטודייב סדרת דיוקנאות של חבריו ללימודים. סדרה זו כללה את הדיוקנאות של איוואן ביליבין (1901, המוזיאון הרוסי), מולדובצב (1901, מוזיאון קראסנודאר לאמנות) ומייט (1902, המוזיאון הרוסי).

בשנת 1903 נשא קוסטודייב לאישה את יוליה פרושינסקאיה (1880–1942).

בעקבות מלגה שקיבל מהאקדמיה הקיסרית, נסע קוסטודייב לצרפת ולספרד בשנת 1904, ולמד בסטודיו של רנה מנארד בפריז.

קוסטודייב נסע לאיטליה בשנת 1907 ולאוסטריה וגרמניה ב-1909. בשנה זו שב וביקר בצרפת ובאיטליה. במהלך מסעות אלה צייר דיוקנאות רבים וציורי נוף.

למהפכת 1905, אשר על אף כישלונה זעזעה את התרבות הרוסית, הייתה השפעה רבה על יצירותיו של קוסטודייב. קוסטודייב תרם בתקופה זו יצירות למגזין הסאטירי "זופל" ו"אדסקאיה פוצ'טה" (דואר השטן), וכן פגש את חברי קבוצת "מיר איסקוסטבה" (עולם האמנות), והצטרף אליהם לבסוף בשנת 1910.

בשנת 1905 החל קוסטודייב לאייר ספרים, ובין היתר אייר את ספריו של ניקולאי גוגול: "נשמות המתים", "המרכבה", "המעיל" ואת ספרו של מיכאיל לרמונטוב "הצאר איוואן ואסילייביץ', האופרצ'ניק הצעיר והסוחר האמית קלאשניקוב", ואת ספריו של לב טולסטוי: "כיצד השטן גנב את לחמו של האיכר" ו"הנר".

בשנת 1909 התקבל קוסטודייב לאקדמיה הקיסרית לאמנות.

קוסטודייב סבל באותה עת משחפת שפגעה בחוט השדרה שלו. בעצת רופאיו, נסע קוסטודייב לשווייץ לקבלת טיפול רפואי, ושהה שם בקליניקה פרטית, אולם המחלה לבסוף הביאה לשיתוקו בשנת 1916. בתקופת שהותו בשווייץ המשיך קוסטודייב לצייר יצירות המתארות את נופי רוסיה ואנשיה, אליהם התגעגע. בין היצירות ניתן למנות את "יום שלישי של מסלניצה" (1916) ואת "פונטאנקה" (1916) אשר צייר בהתבסס על זכרונותיו.

בשנת 1918 צייר את היצירה "אשת הסוחר" שהייתה לידועה שביצירותיו.

מהפכת אוקטובר, בשנת 1917, היוותה השראה רבה לקוסטודייב, אשר שילב בציוריו את רוח המהפכה. בתקופה זו אייר את כתבי העת "שדה החיטה האדום" ו"פנורמה אדומה" וציוריו זכו להצלחה רבה.

במקביל לציור פעל קוסטודייב בתחום עיצוב התפאורות. עבודותיו הראשונות בתחום זה נעשו בשנת 1911 עת עיצב את הבמה עבור "הלב הנוקשה" של אלכסנדר אוסטרובסקי. הצלחת עיצוב זה הביאה להזמנות רבות, וב-1913 הוזמן לעצב תפאורות ותלבושות עבור תיאטרון האמנות של מוסקבה, ובעיקר עבור מחזותיו של אוסטרובסקי.

בשנת 1923 הצטרף קוסטודייב לאיגוד האמנים של רוסיה המהפכנית, והמשיך לצייר וליצור תחריטים בנושאים שונים, וכן תפאורות לתיאטרון עד מותו ב-28 במאי 1927 בלנינגרד כתוצאה ממחלת השחפת^[2].

• 
  דיוקנה של אליזבת גריגורייבנה פשקינה (ראשית המאה ה-20).
• 
  דיוקן ואסילי מייט (1902).
• 
  דיוקן רעייתו של האמן, יוליה (1903).
• 
  דיוקן בתו של האמן, אירנה (1906).
• 
  טיילת על גדת נהר הוולגה (1909).
• 
  יריד (1910).
• 
  ברכות לחג הפסחא (1912).
• 
  דיוקן רני נוטגאפט (1914).
• 
  הצאר ניקולאי השני (1915)
• 
  מאסלניצה (1916).
• 
  חברי תנועת מיר איסקוסטווה (1916–1920).
• 
  סטפאן ראזין (1918).
• 
  ארץ (1919)
• 
  הבית הכחול (1920)
• 
  בולשביק (1920).
• 
  איסאק ברודסקי (1920).
• 
  פיודור שאליאפין (1921).
• 
  פיוטר קפיצה וניקולאי סמיונוב (1921).
• 
  יבגני זמיאטין (1923).
• 
  מקסימיליאן וולושין (1924).
• 
  ונוס הרוסית (1926).

• קורות חיים (באנגלית)
• קורות חיים (ברוסית)
• בוריס קוסטודייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• בוריס מיכאילוביץ' קוסטודיב (1878-1927), דף שער בספרייה הלאומית
• בוריס קוסטודייב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• בוריס קוסטודייב, באתר Discogs (באנגלית)