ארנסט מנדל
Ernest Mandel

לידה	5 באפריל 1923 פרנקפורט, רפובליקת ויימאר
פטירה	20 ביולי 1995 (בגיל 72) בריסל, בלגיה
מדינה	בלגיה
מקום קבורה	פר לשז
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של גרמניה

ארנסט עזרא מנדל (Ernest Mandel,‏ 5 באפריל 1923 – 20 ביולי 1995) היה תאורטיקן של המרקסיזם ואחד המנהיגים של האינטרנציונל הרביעי. אחרי ז'ורז' סימנון הוא הסופר הבלגי הנקרא ביותר בעולם^{[דרוש מקור]}.

הוריו, הנרי ורוזה מנדל, היו מהגרים יהודים מפולין. כשהיה ילד קטן, עברה המשפחה לאנטוורפן. ארנסט גדל בבית הומניסטי-סוציאליסטי, ובצעירותו הוא הכיר הרבה גולים, שברחו מגרמניה, ואחר-כך מאוסטריה לבלגיה, שעד 1940 עוד הייתה בטוחה. מגיל צעיר הוא קרא הרבה ספרות קלאסית ולמד כמה שפות. דרך אביו הוא הכיר את כל כתבי המרקסיסטים המובילים. בהשפעת מלחמת האזרחים בספרד הוא סלד הן מהסוציאל-דמוקרטיה והן מהסטליניזם. משנת 1937 הוא התקרב לקבוצה טרוצקיסטית קטנה שהקימה את האינטרנציונל הרביעי. בדצמבר 1941, אחרי כיבוש בלגיה על ידי הנאצים, ירד מנדל למחתרת. הוא נעצר שלוש פעמים והצליח לברוח בשתי הפעמים, ולבסוף שוחרר על ידי כוחות הברית ממחנה הריכוז פלוסנבירג.

כבר בשנת 1943 היה מנדל אחד המנהיגים של האינטרנציונל הרביעי. בשנות החמישים הוא תמך בטקטיקה של הצטרפות לארגונים סוציאליסטיים וקומוניסטיים, גם אם אינם מהפכנים, כדי למשוך אותם שמאלה. לכן הוא גם הצטרף בשנת 1950 למפלגה הסוציאליסטית הבלגית. כחלק מהטקטיקה הוא פרסם בעיתונים ובכתבי עת תחת שמות עט שונים, כמו ארנסט גרמין ופיאר גוסה.

ביחד עם מישל פבלו הוא פעל לקבלת אדמה של האינטרנציונל הרביעי כלפי מדינות הגוש המזרחי.

כחלק מפעילותו הפוליטית הוא עבד בקובה עם צ'ה גווארה, שהתרשם מאוד מספרו "תאוריית הכלכלה המרקסיסטית". הוא היה פעיל מאוד בהקמת מבנים פדרליים בעולם העבודה בבלגיה, והיה דמות פעילה מאוד בשביתה הכללית בבלגיה בשנת 1960. כמו כן הייתה לו השפעה מכרעת בתנועות הסטודנטים המהפכניות של שנות השישים. בגלל פעילותו נאסר עליו להיכנס לתחומי ארצות הברית, צרפת, גרמניה המערבית, שווייץ ואוסטרליה, וכן כל ארצות מזרח אירופה.

בשנת 1962 המשיך מנדל את הלימודים האקדמיים שנאלץ להפסיק ב-1941 בגלל המלחמה.^{[דרושה הבהרה]} תוך כדי הפעילות הפוליטית הנמרצת שלו הוא סיים את הדוקטורט בברלין בשנת 1972 ולימד עד שנת 1988 באוניברסיטה החופשית של בריסל. הוא נחשב למומחה מוביל בתחום הכלכלה המדינית.

עיקר עבודתו של מנדל מוקדשת לניתוח הקפיטליזם המאוחר. הוא חקר את החוקיות של המשברים בשווקים הקפיטליסטיים והנטייה שלו להתמוטט. אין הכרח שהקפיטליזם יעלם כתוצאה ממשבר זה או אחר, אך יש סיכוי כזה. לפי קרל מרקס הונו של בעל ההון מופק מהערך העודף, שהוא ההפרש בין ערך העבודה של הפועל לבין מה שבעל ההון משלם לפועל. כל הקפיטליזם עומד ונופל על הערך העודף. אם בעל ההון מחליף את הפועל במכונה, וזו ההתפתחות המואצת מאז שנות הארבעים ואפילו עוד יותר החל משנות התשעים, לא יכול בעל ההון עוד לשלשל לכיסו את הערך העודף, והקפיטליזם יקרוס.

לפי התאוריה הזו מתפתח הקפיטליזם על פני גלים ארוכים של צמיחה ומיתון. מאז 1793 ועד סוף המאה העשרים אפשר לאבחן ארבעה גלים כאלה, בשנים 1793–1825, 1848–1873, 1894–1913 ובשנים 1940–1967. אחרי כל גל של צמיחה יש תקופה של מיתון, האחרון מאז 1967.

כמו לנין ראה מנדל באימפריאליזם מערכת שמעבירה את המוקד המהפכני, בניגוד לדעתו של מרקס, אל העולם השלישי. החל משנות התשעים הרבה לעסוק בניתוח הבירוקרטיה בקפיטליזם, בסטליניזם ובארגוני העובדים, ובניסיון לשרטט אפשרות, איך בחברה סוציאליסטית עתידית אפשר יהיה להימנע מהיווצרות בירוקרטיה.

ספר שונה לגמרי של מנדל הוא "ההיסטוריה החברתית של רומן המתח".

• ארנסט מנדל, ההיסטוריה הכלכלית והמרקסיזם, ספריית פועלים, 1964

• נפילתה של מלכה
• לקחי התבוסה באינדונזיה
• התאוריה של הגלים הארוכים(הקישור אינו פעיל)
• על ניתוחו המדיני
• Thirty years after: A critical introduction to the Marxism of Ernest Mandel, דניאל בן סעיד, 2007

מדיה וקבצים בנושא ארנסט מנדל בוויקישיתוף

• ארנסט מנדל, ברשת החברתית Goodreads