ארוויד קרלסון
Arvid Carlsson

לידה	25 בינואר 1923 אופסלה, שוודיה
פטירה	29 ביוני 2018 (בגיל 95) גטבורג, שוודיה
ענף מדעי	כימיה, ביולוגיה מולקולרית
מקום לימודים	אוניברסיטת לונד
מוסדות	אוניברסיטת גטבורג אוניברסיטת לונד
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2000) פרס המחקר הנורדי (1995) פרס קרן רוברט וקלייר פסראו לתרומות ייחודיות למחקר הניורופסיכאטרי (1994) פרס בריסטול-מאיירס סקוויב למחקר נוירוביולוגיה (1989) פרס יפן (1994) פרס ביורקן (1981) מדליית קרפלין (1997) פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1982) פרס וולף לרפואה (1979) Julius Axelrod Award (1992) פרס פלטרינלי

ארוויד קרלסון (בשוודית: Per Arvid Emil Carlsson;‏ 25 בינואר 1923 – 29 ביוני 2018) היה מדען שוודי שנודע בעיקר בזכות גילוי יכולת ההולכה העצבית של הדופמין, והשפעתה על מחלת פרקינסון. זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000, יחד עם פול גרינגרד ואריק קנדל, על עבודתם ומחקריהם בנושא הדופמין. כמו כן זכה קרלסון בפרסים נוספים כגון פרס וולף, פרס יפן, פרס אנטוניו פלטרינלי (Antonio Feltrinelli Prize) ועוד רבים נוספים.

ארוויד קרלסון נולד באופסלה, שוודיה בשנת 1923. הוא גדל במשפחה משכילה מהמעמד הבינוני שעודדה השכלה אקדמית - אביו, גוטפריד קרלסון, כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת לונד שבשוודיה ואמו הייתה בעלת תואר מוסמך באומנות. הוא גדל עם שני אחים ואחות, אשר למדו גם הם תחומים שונים באוניברסיטה. קרלסון הצטיין בבית הספר בו למד, והחל ללמוד רפואה באוניברסיטת לונד בשנת 1941. בשנת 1944, השנה השלישית ללימודיו והשנה הראשונה להתמחותו הקלינית, קרלסון השתתף בבדיקת מצבם של אסירים ששהו במחנות ריכוז נאציים. האסירים שוחררו למען מטרה זו על ידי פולקה ברנדוט – בן למשפחת המלוכה השוודית, אשר הציל את חייהם בפעולה זו. לימודיו של קרלסון נקטעו כאשר גויס לצבא השוודי במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1951, קיבל קרלסון תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת לונד ומונה בה לפרופסור, ובשנת 1959 מונה גם לפרופסור באוניברסיטת גטבורג שבשוודיה.^[1]

קרלסון נפטר בגטבורג ב-29 ביוני 2018, בגיל 95.

במהלך מחקריו, גילה ארוויד קרלסון כי הדופמין אינו רק - כפי שחשבו אז - חומר המוצא של הורמון הקרוי נורפירפרין (norepinephrine), אלא גם מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) הקשור בפעילויות רבות המתבצעות במוח, בעיקר באזורים הקשורים בתנועה. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין הנמצא בתאי המוח, והשתמש בה כדי לבדוק את כמויות הדופמין המצויות במוחם של חולים במחלות שונות.^[2]

בניסוי שערך, נתן קרלסון לבעלי חיים את התרופה רסרפין (Reserpine, מעין תרכובת אורגנית המדכאת את פעילותו של הדופמין). הוא הראה כי עקב דיכוי הדופמין שנוצר, בעלי החיים איבדו שליטה על תנועותיהם - ממש כפי שקורה לחולים במחלת פרקינסון; ויותר מכך, על ידי מתן אל-דופא (L-DOPA, תרכובת המשמשת כיצרנית דופמין) לאותם בעלי חיים, הוכיח קרלסון שניתן להקל על הסימפטומים של המחלה, ואף לטפל בה כאשר היא עוד מצויה בשלביה ההתחלתיים.^[3]

עד היום, האל-דופא היא הבסיס התרופתי השכיח ביותר לטיפול במחלת פרקינסון.^[4]

רצף מחקרים נוספים שערך אשר עסקו בהפרת מאזן הדופמין במוח, עלה כי מחלת הסכיזופרניה נגרמת מעודף דופמין באזורים מסוימים במוח וכי ניתן לטפל במחלה ובתופעותיה על ידי תרופות מדכאות או נוגדות דופמין. טיפול מסוג זה היה חדשני לחלוטין ופתח את הדרך לטיפולים נוספים במחלה. כמו כן תרם קרלסון רבות לפיתוח תרופות ממשפחת ה-SSRI המקלות על תסמיני מחלות דיכאוניות.^[2]

קרלסון התנגד להפלרת מי שתייה, כיוון שטען שתרופות צריכות להינתן לבני אדם על פי צורכיהם האישיים ועל פי בחירתם, ולא לכלל הציבור ללא הבחנה. הוא השתתף בדיון בשוודיה, בו העלה את הנושא ואת התנגדותו, מטעמים אתיים, לחוקיות ההפלרה.^[5]

מדיה וקבצים בנושא ארוויד קרלסון בוויקישיתוף

• ארוויד קרלסון, באתר פרס נובל (באנגלית)
• Arvid Carlsson – Interview מתוך האתר הרשמי של פרס נובל, אפריל 2008
• Arvid Carlsson – prize presentation מתוך האתר הרשמי של פרס נובל, 10 בדצמבר 2000
• רשימת פרסים מלאה: 2000 Nobel Prize Winner in Medicine Opposes Fluoridation
• ארוויד קרלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ארוויד קרלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)