אל-מעאדי
 | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | קהיר |
| שטח | 126.24 קמ"ר |
| גובה | 26 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 95,675 (2024) |
| קואורדינטות | 29°58′03″N 31°15′00″E / 29.9675°N 31.25°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
| http://www.cairo.gov.eg/ar/Hay_Maadi/Pages/default.aspx | |
  | |
אל-מעאדי (בערבית: المعادي) היא עיר[דרושה הבהרה] מדרום לקהיר שבמצרים הממוקמת בגדה המזרחית של הנילוס. פירוש השם בערבית הוא "המעבורות".
אוכלוסיית אל-מעאדי הוערכה בכ-97,000 נפש בשנת 2016.[1] בעיר שוכנים בתי ספר בינלאומיים גדולים, מועדוני ספורט ומוסדות תרבות ומשפט, ובהם בית המשפט החוקתי העליון של מצרים והמוזיאון הגאולוגי המצרי הלאומי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באזור אל-מעאדי ישנו אתר ארכאולוגי מצרי עתיק מתוארך בערך 3500 לפני הספירה.[2] פעילות הבנייה באזור הרסה חלק מהאתרים הארכאולוגיים.[3]
היישוב המודרני באל-מעאדי נוסד ב-1904. בשנה זו נבנתה מסילת הרכבת בין קהיר מצפון לחלוואן מדרום. בניית היישוב הוגבלה בתחילה לאזור הסמוך למסילת הברזל, אך לבסוף התפשטה מערבה עד הנילוס. כמו כן, נבנה מחנה צבא בריטי גדול ממזרח למסילת הברזל. תכנון העיר נעשה בשנת 1905 על ידי קצין קנדי בדימוס בשם אלכסנדר ג'יי אדמס.
תחנת הכוח התרמית הסולארית הראשונה בעולם נבנתה באל-מעאדי.[4]
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1940–1946 לאל-מעאדי היה תפקיד חשוב במעורבות הצבאית של ניו זילנד. כ-76,000 חיילים אומנו במחנה בסמוך לעיר. באותה תקופה אזור זה היה שייך לחברה שבנתה את אל-מעאדי ב-1907. הרמה הסלעית הושכרה לכוחות הצבא של ניו זילנד, ובשש השנים שלאחר מכן הפכה העיר לבסיס הראשי של ניו זילנד מעבר לים.
באל-מעאדי הוקם גם מרכז חקירות של המודיעין הבריטי. ביולי 1942, בשיאה של המערכה במדבר המערבי, נחשפו שני מרגלים גרמניים שהשתמשו בספר "רבקה" של דפנה דה מוריאה כספר קודים לשידורי רדיו סודיים ומקודדים. הציוד שלהם נבדק על ידי קצין צעיר מהצבא המצרי, נשיא מצרים לעתיד אנואר סאדאת.[5]
לאחר המהפכה של 1952
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מהפכת הקצינים החופשיים (שסיימה את ההשפעה הבריטית במדינה) ומלחמת סיני ב-1956, עזבו את העיר רבים מתושביה הבריטים והצרפתים. כתוצאה מכך, חלק מהמוסדות הזרים (ובהם הכנסייה האנגליקנית של סנט ג'ון) הופעלו על ידי התושבים המקומיים.
אל-מעאדי כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור העתיק ביותר במעדי הוא אל סראיאט, המורכב ברובו מווילות ובניינים נמוכים. זהו החלק האמיד ביותר של אל-מעאדי יחד עם אזור דגלה הסמוך. ניתן לזהות את שני האזורים הללו במספר הרב של הכיכרות והצמחייה הרבה.
ישנם מספר רב-קומות בסמוך לנהר, כמו גם בחלק החדש והמזרחי של אל-מעאדי, המכונה דגלה.
אל-מעאדי הוא האזור הכי פחות צפוף בקהיר רבתי, וחלק גדול ממנו מאוכלס על ידי מצרים אמידים ותושבים זרים (שרבים מהם קשורים לשגרירויות שבעיר).[5] באל מעאדי ממוקמים גם משרדים של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי.
שגרירויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באל-מעאדי ממוקמות שגרירויות רבות, ובהן של המדינות: אוגנדה, אוקראינה, אזרבייג'ן, ארגנטינה, בנגלדש, גבון, קובה, יפן, מלאווי, מקסיקו, מונגוליה, פרגוואי, פרו, הפיליפינים, דרום אפריקה, דרום קוריאה, ונצואלה וקניה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אל-מעאדי
- אל-מעאדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "الأحياء – حى المعادي". www.cairo.gov.eg. נבדק ב-2017-11-15.
- ^ "An Overview of the Cities and Towns of Ancient Egypt". www.touregypt.net (ברוסית). נבדק ב-2018-02-26.
- ^ "Old Predynastic Maadi". www.touregypt.net (ברוסית). נבדק ב-2018-02-26.
- ^ Smith, Zachary Alden; Taylor, Katrina D. (2008). Renewable and alternative energy resources: a reference handbook. ABC-CLIO. p. 174. ISBN 978-1-59884-089-6.
- ^ 1 2 Beattie 2005: 183
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
