אלקסטיס

אלקסטיס ואדמטוס בפרסקו מהאוגוסטאום של הרקולנאום מהמאה ה-1 במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי
אב	פליאס
אם	אנקסיביה
אחים	אוודנה
בן או בת זוג	Admetus
צאצאים	Eumelus

אלקסטיס (ביוונית: Ἄλκηστις) היא נסיכה במיתולוגיה היוונית, הנודעת באהבתה לבעלה ואשר קורות חייה מסופרים בביבליותקה (פסאודו-אפולודורוס) וגרסת מותה וחזרתה לעולם החיים במחזה של אוריפידס הקרוי על שמה.

אלקסטיס, ביתו של פליאס, מלך איולקוס ואשתו של אדמטוס ואימו של אומלוס שהשתתף במצור על טרויה.

אלקסטיס נודעה ביופיה ורבים חיזרו אחריה, אביה הכריז שרק הראשון שיצליח לרתום אריה וחזיר (או דוב בכמה גרסאות) למרכבה יזכה בידה. אדמטוס הצליח בכך בעזרת אפולו אשר הועסק אצלו כרועה צאן בשנת הרחקתו מהאולימפוס כעונש על הריגת נחש הפיתון. בהקרבת הקורבנות לאלים לאחר החתונה אדמטוס שכח להקריב קורבן כפי שנדרש לארטמיס ולכן הוא מצא במיטת הכלולות נחשים מפותלים, דבר שאדמטוס פירש כמותו הקרב. אפולו נחלץ שוב לעזרתו וגרם למוירות להשתכר והוציא מהם הבטחה שאם משהו יתנדב למות במקום אדמטוס הם יתירו זאת. כשהמות התקרב לא נמצא מתנדב, אקלסטיס התנדבה. בהמשך הרקולס שזכה לארוח נדיב מצד אדמטוס חרף האבל הכבד גמל לאדמטוס בהשבת אלקטיס מעולם המתים לאחר ניצחון במאבק עם תנטוס.

נכתבו אופרות הקרויות על שמה על ידי ז'אן-בטיסט לולי, ועל ידי כריסטוף ויליבלד גלוק.

חנוך לוין כתב וביים את המחזה "כולם רוצים לחיות" בהשראת אלקסטיס מאת אוריפידס.

• 
  אלקסטיס מתנדבת, פרסקו מהמאה ה-1 מבית המשורר הטראגי בפומפיי, במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי
• 
  מיתוס אלקסטיס בסרקופג מהמאה ה-2 במוזיאוני הוותיקן
• 
  הרקולס נלחם בתנטוס להשבת אלקסטיס לעולם החיים מאת פרדריק לייטון במוזיאון ואדסוורת אתניאום
• 
  אדמטוס מתאבל על מותה של אלקסטיס מאת יוהאן היינריך טישביין
• 
  אדמטוס מתאבל על מותה של אלקסטיס מאת ז'אן פרנסואה פייר פיירון במוזיאון הלובר
• 
  המאבק בין הרקולס ותנטוס על אלקסטיס מאת יוהאן היינריך טישביין
• 
  חטיפת אלקסטיס על ידי הרקולס מאת פול סזאן במוזיאון פיצוויליאם

מדיה וקבצים בנושא אלקסטיס בוויקישיתוף

• אלקסטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלקסטיס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)