אלכסיי בסטוז'ב-ריומין
.jpg) | |||||||
| לידה |
1 ביוני 1693 (יוליאני) מוסקבה, רוסיה הצארית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 1768 (יוליאני) (בגיל 74) מוסקבה, האימפריה הרוסית | ||||||
| מדינה |
האימפריה הרוסית | ||||||
| שושלת בית בסטוז'ב | |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
אלכסיי בסטוז'ב-ריומין (ברוסית: Алексей Петрович Бестужев-Рюмин; 1 ביוני 1693 - 21 באפריל 1768) היה מדינאי רוסי בתקופת יליזבטה, קיסרית רוסיה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד במשפחת אצילים וותיקה. אביו היה מושל ניז'ני נובגורוד ומקורב לאנה, קיסרית רוסיה. ביחד עם אחיו למד בסטוז'ב בברלין ובקופנהגן. בהתאם לאישור של פיוטר הגדול החל לשרת אצל גאורג, שליט הנובר. כאשר גאורג עלה על כס המלכות באנגליה בסטוז'ב-ריומין התמנה לשגריר בלונדון. לאחר שלוש שנים בלונדון הוחזר לרוסיה.
בשנת 1718 נשלח לילגבה להיות ליד דוכסית קורלנד אנה. לאחר מכך עבר לדנמרק והמבורג. עוד בהיותו בילגבה התקרב לארנסט בירון. בשנת 1740 הוחזר לסנקט פטרבורג במטרה לעזור לבירון במאבקי כוח נגד אנדריי אוסטרמן. בסטוז'ב-ריומין אכן עזר לארנסט בירון להתמנות לעוצר ליד איוואן השישי. עם נפילת בירון בנובמבר 1740 נעצר בסטוז'ב ונכלא במבצר שליסלבורג. הצליח להשתחרר אך נשללו ממנו כל תפקידיו.
עם עלייתה של יליזבטה, קיסרית רוסיה לשלטון הוחזר לשירות ותוך זמן קצר מונה לסגן-קנצלר, חבר סנט, מנהל הדואר ובסופו של דבר לקנצלר. קיבל עיטור אנדריי הקדוש שהוא העיטור הגבוה ברוסיה.
בהיותו קנצלר במשך 16 שנים ניהל את מדיניות החוץ של האימפריה הרוסית. היה קרוב מאוד לאוסטריה ולכן התנגד מאוד להתקרבות של הרוסים לצרפת ופרוסיה. בהתאם למדיניותו רוסיה הצטרפה למלחמת שבע השנים שעלתה לרוסיה בחיי 300 אלף חיילים והון עתק. בתקופת היותו קנצלר הוא היה פעיל בעריכת כל ההסכמים שנחתמו.
יורש העצר הנסיך פיוטר נמנה עם מעריצי של מלך פרוסיה פרידריך הגדול, ולכן לא סבל את בסטוז'ב-ריומין. משום כך פעל בסטוז'ב-ריומין בעד בחירתו של הנסיך פאבל ליורש העצר.
בשנת 1757 הקיסרית יליזבטה חלתה. בסטוז'ב-ריומין חשב שהיא כבר לא תחלים ועל דעת עצמו נתן פקודה לצבא שלחם בפרוסיה לחזור לרוסיה. כשהבריאה ילזבטה זעמה על הנעשה וב-27 בפברואר 1758 פיטרה אותו מכל תפקידיו. הוא עזב את הבירה והתגורר מספר שנים בכפר במחוז מוסקבה שהיה בבעלותו.
עם עלייתה שלטון של יקטרינה הגדולה הוא הוחזר לחצר, הוחזרו לו כל תאריו ועיטוריו והוא התמנה לגנרל-פלדמרשל.
בהתאם לעדויות מן התקופה הוא היה איש חכם, בעל ניסיון ויכולת ביצוע לא מבוטלת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים (ברוסית)
- אלכסיי בסטוז'ב-ריומין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| שרי החוץ של רוסיה וברית המועצות | ||
|---|---|---|
| שרי החוץ של רוסיה הצארית | איוואן ויסקוואטי • וסילי ואנדריי שצ'לקאלוב • איוואן גרמוטקין • פיוטר טרטיאקוב • אלמז איוואנוב • אפנאסי אורדין-נאשצ'וקין • ארטמון מאטבייב • וסילי גוליצין • ימליאן אוקראינצב • לב נארישקין • פיודור גולובין • פיוטר שפירוב | |
| שרי החוץ של האימפריה הרוסית/ קנצלר האימפריה הרוסית | גבריאיל גולובקין • אנדריי אוסטרמן • אלכסיי צ'רקסי • אלכסיי בסטוז'ב-ריומין • מיכאילו וורונצוב • ניקיטה פנין • איוואן אוסטרמן • אלכסנדר בזבורודקו • פיודור רוסטופצ'ין • ניקיטה פנין • ויקטור קוצ'וביי • אלכסנדר וורונצוב • אדם ייז'י צ'ארטוריסקי • אנדריי בודברג • ניקולאי רומיאנצב • יוהאניס קאפודיסטריאס • קארל רוברט נסלרוד • אלכסנדר גורצ'קוב • ניקולאי גירס • אלכסיי לובאנוב-רוסטובסקי • ניקולאי שישקין • מיכאיל מוראביוב • ולדימיר לאמבסדורף • אלכסנדר איזבולסקי • סרגיי סאזונוב • בוריס שטורמר • ניקולאי פוקרובסקי | |
| שרי החוץ של הממשלה הזמנית הרוסית | פאבל מיליוקוב • מיכאיל טרשצ'נקו | |
| שרי החוץ של רוסיה הסובייטית וברית המועצות | לב טרוצקי • גיאורגי צ'יצ'רין • מקסים ליטבינוב • ויאצ'סלב מולוטוב • אנדריי וישינסקי • דמיטרי שפילוב • אנדריי גרומיקו • אדוארד שווארדנדזה • אלכסנדר בסמרטניך • בוריס פנקין • א. שווארדנדזה | |
| שרי החוץ של הפדרציה הרוסית | אנדריי קוזירב • יבגני פרימקוב • איגור איוואנוב • סרגיי לברוב | |
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
