אליבי (בלטינית: Alibi; תרגום: במקום אחר) או טענת "במקום אחר הייתי" היא טענת הגנה במשפט הפלילי. הנאשם המשתמש בטענה זו מנסה להוכיח שהוא לא שהה במקום הפשע בעת התרחשותו, ולכן לא היה יכול לבצע את העבירה.

נאשם המשתמש בטענת "במקום אחר הייתי" כנגד כתב האישום התלוי ועומד נגדו, חייב להעלותה מיד בפתיחת משפטו כבר בשלב התשובה לאישום, ולא להמתין לתום פרשת התביעה. אם נאשם לא טען טענה זו בשלב התשובה לאישום, לא יהיה רשאי להביא ראיות מאוחר יותר כדי להוכיח את טענתו, אלא ברשות בית המשפט^[1].

מחמת הייחוד של טענה זו, על בית המשפט להסביר לנאשם בתחילת ההליך את העובדה שלא יוכל לטעון את הטענה מאוחר יותר, אלא אם בית המשפט ראה שאין צורך בהסבר זה^[2]. כך למשל, אם הנאשם מיוצג על ידי עורך דין, קרוב לוודאי שבית המשפט ישאיר לפרקליט את המלאכה להסביר לנאשם את הזכות להעלות טענת אליבי רק בתחילת ההליך.

במשפט העברי יוחד המושג הזמה לטענת אליבי נגד העדים. כלומר, אם תובעים אדם על מעשה פלילי מכוח עדות, ובאו עדים אחרים המעידים שהעדים הראשונים שהו במקום אחר בזמן האירוע - עדים אלו נקראים עדים מזימים.

• שלגי, מ, כהן צ, "סדר הדין הפלילי", הוצאת משוב, 1981.
• יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי ( מהדורה משולבת ומעודכנת,2009)