אורוויל בראונינג
 | |||||||
| אורוויל בראונינג | |||||||
| לידה |
10 בפברואר 1806 סינטיאנה, קנטקי, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1881 (בגיל 75) קווינסי, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | אורוויל היקמן בראונינג | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות וודלנד, קווינסי, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
קולג' אוגוסטה | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
.png) | ||||||
  | |||||||
אורוויל היקמן בראונינג (באנגלית: Orville Browning; 10 בפברואר 1806 – 10 באוגוסט 1881) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, שהיה פעיל במפלגה הוויגית ובמפלגה הרפובליקנית. הוא בלט בכהונותיו כסנאטור וכמזכיר הפנים של ארצות הברית.
בראונינג נולד בקנטקי. לאחר שהוסמך כעורך דין הוא התיישב באילינוי, שם הוא שירת במיליציה במלחמת בלאק הוק (אנ'), קנה לעצמו שם כעורך דין מצליח, והחל להיות מעורב בפוליטיקה כחבר המפלגה הוויגית. הוא כיהן כחבר הסנאט ובית הנבחרים של אילינוי, והתמודד ללא הצלחה על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית. כאשר התפרקה המפלגה הוויגית באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19, והמפלגה הרפובליקנית הוקמה כמפלגה המרכזית בארצות הברית שהתנגדה לעבדות, השתתף בראונינג בוועידה שארגנה את המפלגה באילינוי.
ב-1861 מונה בראונינג לאייש את המושב של אילינוי בסנאט של ארצות הברית במקומו של סטיבן דאגלס שנפטר. הוא כיהן בסנאט עד ינואר 1863 ושב לעיסוקו בעריכת דין. לאחר רצח לינקולן היה בראונינג לתומך של יורשו, אנדרו ג'ונסון. ב-1866 מינה ג'ונסון את בראונינג כמזכיר הפנים של ארצות הברית, תפקיד בו הוא כיהן עד לתום נשיאותו של ג'ונסון במרץ 1869.
לאחר סיום כהונתו, עסק בראונינג בעריכת דין בוושינגטון הבירה ובאילינוי. הוא נבחר כמועמד המפלגה הדמוקרטית כנציג הוועידה החוקתית של אילינוי בשנים 1869–1870. הוא נפטר באילינוי ב-1881.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורוויל בראונינג נולד בסינטיאנה, קנטקי, כבנם של סאלי (לבית בראון) ומיקאיה בראונינג. סאלי בראון הייתה בתו של ג'יימס בראון, שופט במחוז בורבון שבקנטקי. מיקאיה בראונינג היה סוחר וחוואי בולט שגם הוא שימש כשופט שלום בבית המשפט המחוזי.[1] אורוויל בראונינג התחנך בקולג' אוגוסטה שבאוגוסטה, קנטקי.[2] הוא למד משפטים בהדרכת דודו, ויליאם בראון.[3] ב-1831 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של קנטקי.[2]
ראשית הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהוסמך כעורך דין, עבר בראונינג לקווינסי, אילינוי.[2] בקווינסי הוא פתח משרד עורכי דין בשותפות עם נחמיה בושנל.[3] ב-1832, במלחמת בלאק הוק (אנ'), הוא שירת במיליציה של אילינוי.[2] הוא היה פעיל במפלגה הוויגית ושימש כחבר בסנאט של אילינוי בשנים 1836–1840 ובבית הנבחרים של אילינוי בשנים 1842–1844.[2][3] הקריירות הצבאית והפוליטית שלו חפפו לאלו של אברהם לינקולן.[3] כתוצאה ממעורבותם בפעילות המפלגה הוויגית והרקע המשותף שלהם כבני קנטקי, הפכו לינקולן ובראונינג לידידים למשך כל ימי חייהם.[2]
ב-1844 הגן בראונינג בהצלחה על חמישה אנשים שהואשמו ברצח ג'וזף סמית' הבן, מייסד התנועה של קדושי אחרית הימים.[4] ב-1843, 1850 ו-1852 הוא התמודד ללא הצלחה כמועמד בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית. במאי 1856 הוא היה נציג לוועידה שהתקיימה בבלומינגטון, אילינוי, שכונסה כהתנגדות לחוק קנזס נברסקה, אחד האירועים שהובילה להקמתה של המפלגה הרפובליקנית.[2]
בפוליטיקה הארצית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1861 מונה בראונינג כסנאטור במקומו של סטיבן דאגלס שנפטר.[2] הוא לא התמודד לתקופת כהונה מלאה בסנאט וכיהן בו מיוני 1861 ועד ינואר 1863. במהלך תקופה זו שימש בראונינג כיושב ראש הוועדה לרישום הצעות חוק של הסנאט. לאחר תום כהונתו בסנאט נשאר בראונינג בוושינגטון הבירה וחידש את עיסוקו בעריכת דין. ב-1866 מינה הנשיא אנדרו ג'ונסון את בראונינג כמזכיר הפנים של ארצות הברית, ובתפקיד זה הוא כיהן עד לתום נשיאותו של ג'ונסון במרץ 1869.[2] בחודשים מרץ עד יולי 1868, כאשר התובע הכללי הנרי סטנברי התפטר כדי לשמש כחבר בצוות ההגנה במשפט ההדחה של אנדרו ג'ונסון, שימש בראונינג כממלא מקומו.[3]
לאחר תום כהונתו כמזכיר הפנים, עבד בראונינג בוושינגטון כשדלן וכעורך דין בשותפות עם אדגר קוון, תומאס יואינג ואחרים.[2] בשנים 1869–1870 הוא נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית כנציג לוועידה החוקתית של אילינוי.[5]
חיים אישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1836 נשא בראונינג לאישה את אלייזה ה. קלדוול, בת קנטקי. לזוג לא נולדו ילדים, אך הם אימצו את אמה לורד, יתומה שאמה מתה.[1] אמה התגוררה עם בני הזוג בראונינג מגיל חמש ונישאה לאורין סקינר, עורך דין שפעל בניו יורק ובשיקגו.[1][6] בהמשך נחשף סקינר כנוכל ונעצר מספר פעמים על זיוף המחאות ושאר מעשי הונאה.[7] הוא נפטר בבית הכלא אוברן שבניו יורק ב-1896.[8]
אורוויל בראוניג נפטר ב-10 באוגוסט 1881 בקווינסי ונטמן בבית הקברות וודלנד שבעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורוויל בראונינג באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
- אורוויל בראונינג, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אורוויל בראונינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Lewis, William Terrell (1893). Genealogy of the Lewis Family in America. 1. Louisville, KY: Courier-Journal Job Printing Co., pp. 133–135.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Tucker, Spencer C. (2013). American Civil War: The Definitive Encyclopedia and Document Collection. I. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO, p. 239.
- ^ 1 2 3 4 5 Schroeder-Lein, Glenna R.; Zuczek, Richard (2001). Andrew Johnson: A Biographical Companion. Santa Barbara, CA: ABC-CLIO, pp. 37–39.
- ^ Oaks, Dallin H.; Hill, Marvin S. (1979). Carthage Conspiracy: The Trial of the Accused Assassins of Joseph Smith. Champaign, IL: University of Illinois Press, pp. 79–83.
- ^ Sobel, Robert (1990). Biographical Directory of the United States Executive Branch, 1774-1989. Westport, CT: Greenwood Press. p. 48.
- ^ Johnson, Andrew; Bergeron, Paul H. (2000). The Papers of Andrew Johnson. 16. Knoxville, TN: University of Tennessee Press, p. 674.
- ^ "Orrin Skinner's Operations: His Career in Chicago and Swindles in San Francisco" (PDF). New York Times. New York, NY. December 29, 1884.
- ^ Proceedings of the Illinois State Bar Association
| מזכירי הפנים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
