אג'נדה (מלטינית דרך האנגלית: Agenda) מילה שפירושה סדר יום, לוח זמנים, תוכנית, סעיף המפרט סדרת פעולות וזמנן, סדרת אירועים מפורטים עם ציון זמנם, סדרת אירועים מתוכננים, לוח פעילויות לפי סדר הזמן, אך משמשת את דוברי העברית הישראלית (בעקבות Political agenda באנגלית) לתיאור סדר היום הציבורי שאדם או קבוצה מעוניינים לקדם.

אף על פי שבמקור הלטיני מדובר במילה בלשון רבים (היחיד הוא Agendum, שהוא סעיף אחד, מתוך הרשימה שהיא סעיפים רבים - Agenda) השתרשה המילה בלשון יחיד, הן בעברית והן בשפות שמקורן לטיני.

בחירת אג'נדה היא השלב הראשון מבין ארבעה בתהליכי מדיניות ציבורית. לאחר שנבחרת אג'נדה מעוצבת המדיניות הרצויה, השלב השלישי הוא יישום המדיניות והרביעי הוא הערכתה.

חוקרי מדיניות ציבורית מצביעים על מספר מודלים אפשריים לקביעת אג'נדה. לפי מודל הייזום החיצוני, קבוצות אינטרס מחוץ לממשל מקדמות נושא/עניין או אינטרס מסוים, וקיומו בשיח הציבורי הופך אותו גם לאג'נדה של הממשל. מודל זה אופייני במשטרים ליברליים. לפי מודל המוביליזציה, הממשל עצמו הוא שמקדם את האג'נדה שלו, ומגייס תמיכה מהציבור לצעדיו ולמהלכיו. מודל זה אופייני במשטרים טוטליטריים וחד-מפלגתיים. לפי מודל שלישי, מודל הייזום הפנימי, קידום אג'נדה שאינה נחשפת לציבור נעשה בידי גורמים המקורבים לממשל או בקרב הממשל עצמו. במרבית המקרים, קידום אגנ'דה נעשה כשילוב של שלושת המודלים.

ג'ון קינגדון חקר מדוע נושאים מסוימים הופכים לאג'נדה ואחרים לא, ופיתח תאוריה שכינה "תאוריית שלושת הזרמים". לפי תאוריה זו, קיימים שלושה זרמים - זרם הבעיות, זרם החלופות המדיניות וזרם הפוליטיקה. לפי תאוריה זו, בכל רגע נתון ישנן בעיות הממתינות לפתרון, יש הצעות לפתרון שלא תמיד מתאימות לבעיות הקיימות, ויש חילופי שלטון. כשכל הזרמים משתלבים זה בזה - משטר פוליטי מסוים שיש לו פתרון מסוים לבעיה מסוימת - תקודם האג'נדה. קינגדון מצביע גם על בעיה אפשרית שיוצרת תאוריה זו - לעיתים קבוצות אינטרס מנסות לקדם בעיה מסוימת או פתרון מסוים, ובהינתן המצב הפוליטי הספציפי, ייתכנו מקרים שבהם שילוב הזרמים יוביל לכך שהפתרון שמוצע לבעיה אינו בהכרח הפתרון הטוב ביותר, או שהבעיה שפתרונה הפך לאג'נדה אינה הבעיה העיקרית, שפתרונה הוא החשוב או הדחוף ביותר.

מפלגות ופוליטיקאים מציגות לציבור אג'נדה בתחומים שונים - המדיני, החברתי, הסביבתי, וכדומה, כדי שיוכלו לבדל עצמם מאחרים. כך, למשל, אמר חבר הכנסת אופיר פינס בהתייחסו למצבה של מפלגת העבודה: "צריך לייצר אג'נדה משלנו. צריך להכין תוכנית מדינית וביטחונית".^[1]

גופים ציבוריים משתמשים לעיתים במונח "אג'נדה" כדי לתאר קידום סדר יום מסוים. כך למשל "אג'נדה 21" הוא שמה של תוכנית שיזם האו"ם לקידום פיתוח בר-קיימא במאה ה-21. המועצה הלאומית לכלכלה הגישה לממשלת ישראל בשנת 2007 הצעה לתוכנית כלכלית-חברתית רב-שנתית, אותה כינתה "האג'נדה".^[2]

לעיתים, עצם קיומה של אג'נדה מסוימת נתפש כדבר שלילי. לדוגמה, אהרן ברק התנגד למינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון משום ש"יש לה אג'נדה... ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".^[3]