אברהם בן-ארצי
 | |
| אברהם בן-ארצי, כחודש לפני מותו | |
| לידה |
8 באוקטובר 1947 כפר מעש, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 2010 (בגיל 62) |
| מדינה |
ישראל |
| צאצאים |
נועה רוטמן, יונתן בן ארצי |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
אברהם בן-ארצי (8 באוקטובר 1947 – 1 ביולי 2010) היה איש צבא ישראלי בדרגת אלוף-משנה, סופר ומשורר. במהלך שירותו הצליח להשתקם מפציעה קשה שעבר, לחזור לשירות צבאי ולהתקדם בסולם הדרגות חרף נכות קשה. בן-ארצי כתב ספר אוטוביוגרפי שתיעד את תהליך שיקומו. כמו כן, כתב שירה ופרסם מאמרים כתובים. לאחר שחרורו עסק בכתיבת עבודת דוקטורט בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אברהם בן-ארצי נולד בכפר מעש, על-יד פתח תקווה, ילד שני לחיים ודובית (לבית בר). למד בבית הספר העממי הס שבפתח תקווה ובתיכון ע"ש א. שיין. בנעוריו היה מדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד" וכתב בעיתון התנועה "במעלה". בסיום הלימודים בתיכון החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למדעי הרוח, ולאחר כשנה של לימודים התגייס לצה"ל. הוא למד לתואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות בשנת 1974. בשנת 1994 סיים את הלימודים לתואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון, אף הוא באוניברסיטת תל אביב.
תקופת השירות הצבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם גיוסו לצה"ל התנדב לסיירת מטכ"ל. עבר טירונות צנחנים ולאחר מכן מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. לאחר תום המסלול השלים קורס קציני חי"ר בהצטיינות. הוא השתתף בפעילויות מבצעיות רבות, כלוחם וכקצין, בהן מבצע תשורה – מבצע פיצוץ המטוסים בביירות. בן ארצי כתב את המנון היחידה, אותו הלחין דובי זלצר.[1] במאי 1972 נישא לדליה רבין, בתו של יצחק רבין.[2] באותה שנה חזר לשירות קרבי תוך הסבה למפקד בשריון. ערב מלחמת יום הכיפורים היה בהסבה לקציני שריון במה שכונה ה"קק"ש שלא נגמר". בהמשך שירותו הצבאי שירת בתפקידים שונים בחיל השריון עד אשר התמנה למפקד גדוד 79 בחטיבה 14 בשנת 1975. בשנת 1976 מונה למפקד גדוד 532, בו הוכשרו חניכי קורס מפקדי טנקים.
ערב מלחמת יום הכיפורים היה בן-ארצי בבית חותנו בתל אביב בעת הסעודה המפסקת. עם הידיעות על מלחמה, יצא בטרמפים לכיוון בסיס רפידים. בדרכו פגש צוער מבה"ד 1 בשם עודד מאירון.[3] בן-ארצי הקים פלוגה ממספר טנקי מגח שמצאו בסככות בבסיס רפידים ומאירון היה לסגנו. בהמשך המלחמה חברו בן-ארצי ומאירון לגדוד 195 של חטיבה 401. באחד מימי הלחימה קפץ חייל מצרי על הטנק של בן-ארצי. בן-ארצי הרג אותו באקדח והודיע על כך בקשר: "סודאני בתמסורות". הצירוף הפך לביטוי שגור בחיל השריון לאחר מכן.[דרוש מקור]
במהלך שירותו כמפקד גדוד טנקים, ב-20 בנובמבר 1976, בגיל 29, נפצע קשה בתאונה בסיני, כשהג'יפ בו נסע התהפך במהלך אימון[4]. הוא היה שרוי בתרדמת במשך כחודש, וכשהתעורר נאלץ לשקם יכולות גופניות בסיסיות כמו אכילה ודיבור. הוא שיקם גם יכולות קוגניטיביות כמו גישה אל זיכרונו והתמודד נפשית עם מצבו החדש. ב-1979 התגרשו בני הזוג. בן-ארצי המשיך בשירותו הצבאי ומילא תפקידים מגוונים: סגן-מפקד חטיבה, ראש מטה אוגדה, קצין תודעת אויב בחיל המודיעין וקצין ביחידת מבקר מערכת הביטחון.
ביוני 1992 פרסמה אמו ספר על פציעתו ועל היחסים המורכבים עם דליה רבין והוריה.[5] הוא הכחיש את כל הכתוב בספרה של אמו. במכתב ששלח למערכות העיתונים, כתב בן ארצי כי אשתו לשעבר סעדה אותו במסירות בזמן שהיה מאושפז בבית החולים. הוא הוסיף, כי קיבל עזרה מהוריה, לאה ויצחק רבין וכי יחסיו עימם קורקטיים, ואילו יחסיו עם דליה רבין טובים, וכוללים שיתוף פעולה לגידול ילדיהם.[6].
לאחר השחרור מצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-ארצי נישא מחדש לאסתר בשנת 1985, וב-1994 השתחרר כאלוף-משנה לאחר שבתפקידו האחרון שירת כעוזר קצין שריון ראשי לענייני כשירות. בן ארצי פרסם שני ספרים פרי-עטו, האחד, "אקלים צבאי"- ספר משיריו שחיבר טרם הפציעה, ו"נפילה מצוק גבוה", המגולל את סיפור הפציעה והשיקום שלאחריה. כמו כן, פרסם ספר לזכרו של חברו מסיירת מטכ"ל, אביתר כהן - "נחשול הוכה בסלע".
בן-ארצי נפטר כתוצאה מאירוע מוחי בגיל 62, בשנת 2010, והותיר שישה ילדים – יונתן בן ארצי ונעה רוטמן מנישואיו הראשונים, וארבעה נוספים מנישואיו השניים[7].
| נחמיה רבין 1886–1971 | רוזה כהן 1890–1937 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| רחל רבין יעקב | יצחק רבין 1922–1995 | לאה רבין 1928–2000 | |||||||||||||||||||||||||||||||
| אברהם בן-ארצי 1947–2010 | דליה רבין | אבי פילוסוף | יובל רבין | ||||||||||||||||||||||||||||||
| יונתן בן-ארצי | נעה רוטמן | אלדד רוטמן | |||||||||||||||||||||||||||||||
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נפילה מצוק גבוה, הוצאת משרד הביטחון, תשמ"ד, 1983
- אקלים צבאי, הוצאת "טרקלין", תשל"ח, 1978
- נחשול הוכה בסלע, הוצאת "צוות", תשל"א, 1971
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב ארז, להיות ציוני בסיני, מעריב, 24 בספטמבר 1976
- דורית לנדס, "הקרב הממושך על הזהות האבודה", מוסף סופשבוע של מעריב, 1983
- ניצן היימן, "הוא היה אדם של אהבה", ידיעות אחרונות (מקומונים), 9.7.2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור חייו של אל"מ אברהם בן ארצי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 43:20)- המנון סיירת מטכ"ל, אברהם בן-ארצי
- שאול נגר, אברהם בן ארצי ז"ל - לוחם אמיץ עד כלות, אתר יד לשריון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", כתר ספרים, 2000, עמוד 12.
- ^ תמר אבידר, רוג'רס שלח מתנה לרבין, מעריב, 24 במאי 1972
- ^ עודד מאירון
- ^ אין שינוי במצבו של אברהם בן ארצי, מעריב, 28 בנובמבר 1976
- ^ נרי ליבנה, הספר הוא תוצאה של בטן מלאה במשפחת בן ארצי, חדשות, 10 ביוני 1992
- ^ שוקי לבנון, בן ארצי מכחיש טענות אמו נגד משפחת רבין, חדשות, 12 ביוני 1992
- ^ יואב זיתון ואולגה גורצקי, סוף "הנס הרפואי" מהסיירת: מת חתנו של רבין, באתר ynet, 2 ביולי 2010
| בקרת זהויות |
|
|---|
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
