אבטיח תרבותי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	דלועאים
משפחה:	דלועיים
סוג:	אבטיח[1]
מין:	אבטיח תרבותי
שם מדעי
Citrullus lanatus ‏מטסומורה ונקאי, 1916

אֲבַטִּיחַ (שם מדעי: Citrullus lanatus) הוא שמו של מין של שיח שרוע חד-שנתי ממשפחת הדלועיים ובייחוד שמו של הפרי (במשמעות הבוטנית של 'פרי') שלו, המשמש למאכל בני אדם ובעלי חיים.

מוצאו של האבטיח באפריקה המשוונית והדרומית^[2]. אף על פי שהאבטיח התרבותי אוגר כמות מים גדולה בפירותיו, הוא גדל ללא השקיה בתנאי חקלאות בעל. פרחי האבטיח גדולים ובודדים, וצבעם צהוב בהיר. הפריית האבטיח נעשית על פי רוב על ידי חרקים, בעיקר דבורים.

ירק או פרי האבטיח הוא ענבה גדולה המכילה זרעים רבים. טעמו מתוק, והוא עסיסי מאד. הפירות יכולים להיות עגולים או מוארכים. מסת הפרי מגיעה בממוצע ל-9 ק"ג, ורובה (כ-92%) עשוי מים.

צבעו של האבטיח ירוק מבחוץ ואדום בדרך כלל מבפנים. ניתן גם למצוא אבטיחים בעלי ליבה צהובה. הקליפה יכולה להיות מגוונת בצורתה, חלקה בצבעה או מפוספסת. אבטיחים בשלים מגיעים לגדלים שונים: מבעלי גודל של אפרסק^[3], ועד בעלי מסה של מעל 120 ק"ג^[4].

האבטיח לרוב גדל במקשה.

האבטיח מכיל ויטמינים רבים כגון: B5, B3, B6 ובטא קרוטן. בנוסף, האבטיח הוא מקור יעיל לליקופן, בדומה לעגבניות, ולנוגדי חמצון אחרים כמו ויטמין C. מנה של 250 גרם אבטיח מספקת כרבע מהמנה היומית המומלצת לאדם מבוגר של ויטמין C. האבטיח מכיל כ-30 קלוריות ל-100 גרם פרי, ושיעור הסוכרים שבו הוא כ-10%–12%.

קליפת האבטיח מכילה ריכוזים משמעותיים של ציטרולין.

עדויות איקונוגרפיות ממצרים מצביעות על כך שהאבטיח נאכל שם כקינוח כבר לפני 4,360 שנה. עם זאת, זרעי האבטיח העתיקים ביותר, בני כ-6,000 שנה, נמצאו במהלך חפירה ארכאולוגית מהיישובים הנאוליתיים בלוב אשר שימשו למאכל^[5].

האבטיח הוא אחד מפירות הקיץ האהובים בישראל. עונת האבטיחים בישראל מתחילה בחודש אפריל מגיעה לשיאה ביולי ומסתיימת באוקטובר, כאשר מרקמו של האבטיח הופך ספוגי. יש הסבורים כי ניתן לזהות אבטיח איכותי ומתוק (שמרקמו אחיד) אם הוא משמיע צליל עמוק כאשר מכים עליו. אבטיחי קאקון היו ידועים בטיבם ויוצאו דרך נמל מכמורת לעזה ולמצרים.

מלבד אכילת הפרי ניתן לקלות את זרעי האבטיח השחורים או הלבנים להכנת פיצוחים, וכן להפיק מהם שמן מאכל. שמן זרעי האבטיח גם משמש את תעשיית הקוסמטיקה והרפואה. זן אבטיח הגרעינים הנפוץ בישראל נקרא מללי, על שם כפר מל"ל בו התגלה לראשונה בשנת 1940^[6][7]. המללי מכיל גרעינים רבים וגדולים במיוחד. קטיף המללי מתבצע על ידי מכשיר מיוחד המפצח את הירק ומוציא את גרעיניו, בעוד שאת הליבה והקליפה הוא משאיר בשדה^[8].

את קליפת האבטיח ניתן להחמיץ, והיא מאכל אהוב על בהמות.

האבטיח משמש כסמל למאבק הפלסטיני בישראל בשל קרבת צבעיו לדגל הפלסטיני^[9][10], לייצוג מחוז חרסון באוקראינה^[11][12], ולסימול אקו-סוציאליזם. הוא גם סמל גזעני (אנ') לאפרו-אמריקאים.

אבטיח בלי גרעינים הוא זן כלאיים מיוחד אשר פירותיו עקרים ונושאים בתוכם רק מספר מועט של מעטפות הזרע – שקיקים לבנים דקיקים וקלים לאכילה. על מנת ליצור אבטיח נטול גרעינים יש ליצור בשלב הראשון צמח אבטיח טריפלואידי (בעל סט משולש של כרומוזומים בגרעין). זאת יש לעשות על ידי הפריה של צמח נקבה של זן טטרפלואידי (בעל סט מרובע של כרומוזומים בגרעין כתוצאה מהנדסה גנטית) באבקניו של צמח מזן רגיל, דיפלואידי (בעל סט כרומוזומים כפול). זרעיו של הצמח הטריפלואידי מתפתחים לצמחי אבטיח טריפלואידיים שהם עקרים. בשלב השני יש לאבק את הפרחים הנקביים של הצמח הטריפלואידי באבקניו של צמח דיפלואידי רגיל ואז מהפרחים נוצרים פירות עקרים שהם אבטיחים בלי גרעינים. לכן זורעים בשדה הזן הטריפלואידי גם מיעוט מהזן הדיפלואידי שהוא בעצם זן מפרה המשמש כמקור לאבקה הרצויה. האבטיח הטריפלואידי פותח בידי Hitoshi Kihara מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטת קיוטו שפרסם את תגליתו בשנת 1951^[13].

בשנת 1954 שלח הברון ג'יימס רוטשילד את אנשי חברת פיק"א, שהייתה בבעלותו, לערוך בישראל ניסוי בגידול אבטיחים ללא גרעינים למטרות מסחריות^[14].

ערך מורחב – אבטיח מרובע

חקלאים יפנים מגדלים אבטיחים בכלי זכוכית או פלסטיק בצורת קובייה ומצליחים לייצר כך אבטיח מרובע, שהוא קל יותר להובלה ולאחסון ומשמש בעיקר חפץ נוי, כיוון שאינו אכיל. מחירו של אבטיח זה עשוי להאמיר עד פי ארבעה ממחירו של אבטיח רגיל.

אבטיחים נזכרו פעם אחת במקרא בסמיכות ל'קשואים' בין מיני הירקות שאכלו בני ישראל במצרים: ”זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים” (במדבר י"א, ה'). גידולי המקשה העסיסיים הללו שהושקו במי הנילוס ביטאו את הניגוד למדבר סיני הצחיח, ולפיכך בני ישראל התלוננו: "נפשנו יבשה" (שם, ו').

ה"אבטיחים" מזוהים בקרב רוב התרגומים והפרשנים המאוחרים (רס"ג ועוד) עם Citrullus lanatus. שמו של האבטיח השתמר גם בשם הארמי והערבי. המונח היווני pepon, וכן המונח הערבי 'בטיח', הם שמות קיבוציים הכוללים את המלון (melo cucumis).

ישנן עדויות בוטני-ארכאולוגיות רבות לגידולו של האבטיח במצרים מהאלף השני לפנה"ס. זרעים נמצאו גם באזור ארץ ישראל בבאב א-ד'רע (אזור מואב) מתקופת הברונזה הקדומה ובתל ערד מהתקופה הישראלית. גידול האבטיח נזכר רבות גם במקורות מתקופת המשנה והתלמוד, מימי הביניים ועד העת החדשה. נראה שהאבטיח המקראי היה בעל פרי קטן יחסית וציפה תפלה, בוית כנראה מאבטיח הפקועה שהוא בעל ציפה מרה, ורק החל מימי הביניים התפשטו בכל העולם הישן אבטיחים בעלי ציפה עסיסית ומתוקה בדומה לזנים המוכרים בימינו^[15].

בשירה העברית הארץ ישראלית ובמיוחד בגני הילדים, נודע השיר "אבטיח אבטיח" למילותיו של המשורר שמואל בס ובלחן עממי.

אֲבַטִּיחַ, אֲבַטִּיחַ לֹא עַל עֵץ וְלֹא עַל שִׂיחַ;

עַל הָאָרֶץ הוּא גָּדֵל גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ גַּם בַּצֵּל.

אֲבַטִּיחַ – פְּרִי נֶחְמָד וּמָלֵא הוּא מִיץ וּלְשַׁד,

נַחְתְּכֵהוּ וְנֹאכַל פֶּלַח, פֶּלַח – וַחֲסָל.

החל משחרור העבדים האפרו-אמריקנים בסוף המאה ה-19, החלו שחורים רבים בארצות הברית לגדל ולמכור אבטיחים, שגידולם התאפשר בתנאים חקלאיים אופטימליים בדרום ארצות הברית. גזענים לבנים השתמשו באבטיח כמוטיב סטריאוטיפי שבא לבוז לשחורים האמריקאים, ולסמל תכונות שליליות שייחסו להם, כגון אי שמירה על ניקיון, עצלנות וילדותיות - תוך שהם מייחסים לאפרו-אמריקנים תיאבון מוגבר לאבטיחים.

מגדלות האבטיחים הכי גדולות בעולם הן סין (27.94 מיליון טונות בשנה) ואיראן (3.95 מיליון טונות). על פי נתוני 2022, היצואניות הגדולות בתחום הן ספרד (26.3% מסך היצוא העולמי), מרוקו ומקסיקו (כ-10% כל אחת).^{[דרוש מקור]}

• אבטיחי אליהו

• אבטיח, באתר ITIS (באנגלית)
• אבטיח, באתר NCBI (באנגלית)
• אבטיח, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אבטיח, באתר Tropicos (באנגלית)
• אבטיח, באתר GBIF (באנגלית)
• אבטיח, באתר The Plant List (באנגלית)
• אבטיח, באתר IPNI (באנגלית)
• אבטיח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אבטיח, באתר העמותה לקידום החינוך המדעי ביישובי הגליל
• הערך "אבטיח", ב"אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית", באתר מכון התורה והארץ
• תמי לויאב, קטנות בצלחת: אבטיח, באתר ynet, 25 ביולי 2008
• קובי בן-שמחון, יומן מסע של אבטיח אחד, באתר הארץ, 1 ביולי 2011
• דליה מזורי, צהוב על הסכין: זן חדש של אבטיחים, באתר nrg‏, 14 ביולי 2011
• מה עושים עם אבטיח? 8 מתכונים, באתר ynet, 24 ביולי 2018
• אבטיח הוא פרי הקיץ המושלם. הנה כל הסיבות לאכול אותו, באתר וואלה, 25 ביוני 2019
• הניו יורק טיימס, מאיפה הגיע האבטיח שלכם? מחקר גנטי מספק רמזים, באתר הארץ, 1 ביוני 2021
• דפנה מנדלר, הטעם המיוחד של האבטיח, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 15 ביולי 2022
• אסור לפספס‏, איך בוחרים אבטיח?, באתר וואלה, 24 במאי 2023
• רותם מימון, גלי חום, מלחמה ותווית פרו-פלסטינית: לא קל להיות אבטיח ישראלי השנה, באתר הארץ, 31 ביולי 2024